הרב אבינדב אבוקרט (רב קהילת אברהם יגל, גבעת שמואל)בפרשתנו מתוארת צעקתם של החלשים ושמיעתה באזני ה' בשתי פרשיות סמוכות ודומות זו לזו. הראשונה עוסקת בגר, באלמנה וביתום – "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" (שמות כב כב), והשנייה בלווה העני שמשכונו לא מוחזר לו – "כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" (שמות כב כו).
כשהפסוק מובא ברמב"ם (מתנות עניים י ג) יש בו תוספת נופך: "והקב"ה קרוב לשוועת עניים שנאמר 'שוועת עניים אתה תשמע'. לפיכך צריך להיזהר בצעקתם שהרי ברית כרותה להם שנאמר 'והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני'". מפליא לראות שמקורו של הרמב"ם אינו פסוק או מימרת חז"ל אלא קטע תפילה מ'סידורי הספרדים'. לעומתם, דברי הפסוק מתבארים ברמב"ם כברית כרותה, לא רק כאיום או ענישה אלא כחוק טבע, שעלינו להבין את משמעותו.
המדרש (שמות רבה לא) הרחיב את עניינה של מצוות ההלוואה ליחסי הגומלין בבריאה כולה: "בא וראה כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה. היום לוה מן הלילה והלילה מן היום. הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה… האור לוה מן השמש והשמש מן האור". ולא רק בפעולות הטבע, אלא גם במעשי האדם טמונה ההרמוניה המופלאה הזו. העשיר המלווה לעני מקיים למעשה מערכת יחסים הדדית בעלת איזונים עדינים. מערכת יחסים שבה האחד נותן לשני מכספו, זמנו ומרצו ובכך ממשיך שרשרת של שפע אלוקי מלמעלה. המלווה לא נותן רק ממון בתנאים של זמן וסכום אלא מהווה חוליה של השתלשלות המציאות והכוחות הקיימים בה. רוצה לומר, זעקת העניים המעונים אינה דווקא תפילתו של עני זה או אלמנה אחרת, אלא צעקתה של המציאות כולה. השפע האלוקי לא מצליח להגיע ליעדו-ייעודו אלא נתקע באוצרו של אדם אחד בלבד ולכן המציאות זועקת את חסרונותיה.
באופן הזה, אפשר להבין מדוע בחר רמב"ם בקטע תפילה. הרמב"ם חפץ להראות כי אין מדובר בחידוש של התורה או חז"ל אלא בחוק טבעי שרק מצא את ביטויו בתפילה. כך פועלת המציאות – בכל פגיעה בחלשים מייד עולה שוועתם אל האלוקים והאיזון בטבע מוכרח לאזן את עצמו "שוועת עניים אתה תשמע". הרמב"ם מכנה את השוועה הזו ואת שמיעתה – 'ברית כרותה', לא רק עונש או אזהרה אלא ברית מוטבעת בבריאה שלא ניתנת להפרה או לשינוי.
אכן, הבחירה בידי העשיר אם לתת לעני הלוואה או להימנע מכך. אולם יש לנו לדעת שחוקי הטבע האלוקיים מחייבים, שהשפע השמור לעשיר יועבר גם לעני, בכל דרך שהיא. כפי שהיטיב לתאר רבי חיים בן עטר בפירושו – "אם ראית שהיה לך כסף יתר על מה שאתה צריך לעצמך שאתה מלוה לעמי תדע לך שאין זה חלק המגיעך אלא חלק אחרים שהוא העני עמך" (אור החיים שמות כב כד). תפקיד האדם ליישם את חוק הטבע הזה מתוך שמחה על שזכה להיות חוליה נאמנה בשרשרת השפע האלוקי של הבריאה כולה, המלווה זה מזה.
יחסים אלו מתנהלים בין האדם לחברו ובין החזק לחלש והם סמויים מן העין, אבל הפרה גסה של האיזון הזה בין הכוחות החברתיים והקשרים הרוחניים הקיימים ביניהם תגרור תגובת נגד טבעית מדויקת. כמה חשיבות יש בידינו לשמור על המשקל הרגיש שביחסים בינינו ובין חברנו, תלמידינו וסביבתנו.
(משפטים תשעט)
