
על החיים ועל המוות
אפשר להתייחס אל תהליכים ביולוגיים כאל תהליכים ביולוגיים בלבד. לא לתת להם שום משמעות, מלבד העובדות הפרקטיות – ובעיקר היגיינה והקשור בה. זו הדרך בה

אפשר להתייחס אל תהליכים ביולוגיים כאל תהליכים ביולוגיים בלבד. לא לתת להם שום משמעות, מלבד העובדות הפרקטיות – ובעיקר היגיינה והקשור בה. זו הדרך בה
פרשות תזריע מצורע עוסקות בטומאת נגעי הצרעת. טומאת הצרעת באה לנו בשל עוון לשון הרע, המונח "מצורע" דומה, לדברי חכמנו, למלים "מוציא שם רע", כלשון
בפרשת השבוע אנו פוגשים סוג מוזר מאד של צרעת (פרק יד') "(לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן
הסידור הפנימי של הפסוקים בתחילת הפרשה תמוה וכך נאמר ויקרא יב (ב – ד): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה
הפסוקים: "אשה כי תזריע וילדה זכר, ואם נקבה תלד" וגו', מתייחסים לתהליך הלידה הטבעית מאז לידתם של קין והבל לאדם וחוה, ועד לימינו. הלידה היא

פרשיות תזריע ומצורע עשויות לעורר אי נחת רבה. לבד מהקשיים הרבים בהבנת הדברים, שעשו את "מסכת נגעים", במובנה הרחב, לאחת המסכתות הקשות שבתורה, הן שבכתב
דיני טומאה וטהרה הופכים את התופעות הביולוגיות בעולמו של האדם לאירועים בעלי משמעות הלכתית דרמאטית. בשבוע שעבר קראנו על תופעות כגון נבלה או שרץ, שאינן

"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידתה תטמא. ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כנידתה". (ויקרא יב',א'-ה'). למקרא פסוקים אלה, מתעוררות השאלות הבאות:

המדרש במסכת מנחות מספר על חשיפת משה רבינו לדמות התנא רבי עקיבא: "בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע

פרשת המצורע שבתורה מעוררת קשיים גדולים. הן מצד הבנת פרטיה המרובים, שהפכו את "מסכת נגעים" לאחת הסוגיות הקשות בעולמה של הלכה; הן מצד הבנת מהותה