פרשת בהעלותך, כמו ספר במדבר כולו, משקפים את תלאות ה'מדבר' וצרותיו. לאחר המעמד הנשגב של יציאת מצרים, התרוננות הנפש בקריעת ים סוף ושמחת הנשמה בשירת
הרב אהרון בק ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון קברות התאווה. האספסוף מתאווים לבשר, וסוחפים איתם גם את בני ישראל. העם בוכה למשפחותיו. משה רבינו שומע
דברי חז"ל על פרשת עגלה ערופה כי היכולת לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה" אינה מובנת מאליה, צריכים להיות נר לרגלינו בשעה שאנו באים
"שמעיה אומר: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות" (אבות א, י). כרבות ממשניותיה של מסכת אבות, אף משנה זו מורכבת משלוש צלעות.
מיד עם תחילת המסע לארץ ישראל המתואר בפרשתנו החלו הקיטורים: "ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ד'". פרשנים כבר שמו לבם ל"כף" הדמיון – העם הלוא
