הרב אהרן בקהרב אהרון בק
ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון
קברות התאווה. האספסוף מתאווים לבשר, וסוחפים איתם גם את בני ישראל. העם בוכה למשפחותיו. משה רבינו שומע את הבכי, ועומד מולו חסר אונים. הוא פונה אל ה' בתביעה: "למה הרעות לעבדך? ולמה לא מצאתי חן בעיניך, לשׂום את משא כל העם הזה עלי?". משה איננו יודע כיצד יספק את רצון העם: "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה?"; אך יותר מכך: הוא רואה בתלונת העם קצה קרחון של בעיה רחבה יותר, והיא היכולת לשאת את משא ההנהגה לבדו: "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד הוא ממני".
בתשובה, מורה לו ה' לאסוף שבעים איש מזקני ישראל אל אוהל מועד, ושם "ואצלתי מן הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם, ונשאו איתך במשא העם, ולא תישא אתה לבדך". ולגבי בקשת הבשר –עונה ה' – "ואל העם תאמר: התקדשו למחר ואכלתם בשר".
משה שומע את תשובת ה', ותמה על כך: "ויאמר משה: שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים? הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם?! אם את כל דגי הים ייאסף להם ומצא להם?!"
תשובתו-שאלתו של משה רבינו מתמיהה ביותר. לכאורה נשמע כאן פקפוק ביכולתו של ה'. משה אינו מבין כיצד מתכנן ה' להביא לעם כמות כה גדולה של בשר, באופן שייספק את תאוותם. האם משה אינו מכיר את כוחו של ה'? האם לא פגש כבר בניסים גדולים אף יותר מכך?! מהי משמעותה של טענת חוסר-האמונה שמשמיע כאן משה? גם ה' עצמו תמה על משה: "ויאמר ה' אל משה: היד ה' תקצר? עתה תראה הֲיקרך דברי אם לא!".
כבר חז"ל עמדו תמהים מול דברי משה רבינו, מנהיגם הדגול של ישראל. חלקם סירבו לשמוע בדבריו חוסר אמונה ביכולת ה'; אולם אחרים הבינו את הדברים כפשוטם, ותפסו את משה על דבריו. כך טען ר' עקיבא, כפי שמביא רש"י: "הצאן ובקר – הכל כמשמעו: מי מספיק להם?"; והשווה את דברי משה הללו לטענת "שמעו נא המורים". טענה זו האחרונה היתה קשה ביותר, ומשה שילם עליה בחייו; אולם לר' עקיבא לא היה ספק שהכפירה ביכולת ה', שנשמעת בדברי משה בפרשתנו, חמורה עוד יותר, אלא שלא נענש עליה משה "לפי שלא אמר ברבים".
ובאמת קשה: כיצד מפקפק כאן משה ביכולת ה' לספק בשר לעם? נראה לנו, שניתן לקרוא את הפסוקים מעט אחרת, ולקבל תשובה הולמת לשאלה.
משה מתלונן תלונה כפולה על העם: ראשית, העם דורש בשר, ואין ביכולתו של משה להיענות לדרישה זו; שנית, מבקש משה עזרה בהנהגת העם. ה' עונה לו בתחילה על דרישתו האחרונה, והוא מורה לו למנות שבעים זקנים נוספים, שיישאו ביחד עמו את משא העם. על התלונה הראשונה של משה, אודות בקשת העם לבשר, משיב ה': "ואל העם תאמר: התקדשו למחר ואכלתם בשר, כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו בשר".
אם נדקדק היטב בדברי ה' אלו, נראה כי ה' לא הבטיח בעצמו לספק את הבשר לעם. ה' רק הדריך את משה לומר לעם שמחר הם יקבלו את תאוותם; אך לא נאמר כאן במפורש כי ה' אכן יעשה זאת. אפשר לומר, שאכן ה' לא הבטיח להביא בשר לעם; הוא ציפה שמשה יבטיח זאת לעם גם ללא הוראה מפורשת מאת ה'.
יש כאן שיעור במנהיגות שהעביר ה' למשה רבינו: העם בא אל מנהיגו בבקשת בשר – כיצד על המנהיג לפעול? משה איננו מתמודד עם הבקשה, ומעבירה ישירות ל"טיפולו" של ה'. אך ה' רוצה ללמד את משה, שלא כך צריך המנהיג לפעול. מנהיגם של ישראל צריך להאמין בכוחו ובסמכותו, לעמוד כנגד העם ולהשיב להם תשובה. מנהיג המוסמך מאת ה' אינו צריך להטיל ספק בתפקידו, שחלק ממנו הוא לספק את רצון העם. מצופה היה ממשה שיעמוד איתן כנגד העם וישיב להם על דבריהם: רוצים אתם בשר? יהי כן! ה' יתן לכם בשר. התייצבו וראו כיצד מתמלאת בקשתכם! ואמנם ה' לא הבטיח במפורש להיענות לדרישת העם, אך בכוחו של מנהיג – ובסמכותו – להבטיח לעם את מילוי צרכיהם; וה' יישמע לקולו של המנהיג ויתן בשר.
משה עצמו לא הבין זאת עדיין, והוא שואל את ה': "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן (- ה'; או שמא משה?) להם ואכלו חודש ימים?" האם יכול אני להבטיח לעם להיענות לדרישותיו ולספק בשר בכמות רבה כל כך?! מי ערב לי שאכן אצליח לעמוד בדיבורי? לא חוסר אמונה ביכולתו של ה' יש כאן, אלא הערכה פחותה של יכולותיו של משה כמנהיגם של ישראל.
על כך עונה לו ה': "היד ה' תקצר?" – עליך להבטיח! הרי אתה מכיר את ידו של ה', ואם תמלא כראוי את תפקידך כמנהיג – תראה "הֲיקרך דברי אם לא". מנהיג גוזר – והקב"ה מקיים.
האם למד משה את שיעור ההנהגה שקיבל? מסתבר שכן, ואירועי הפרשות הבאות יוכיחו זאת. משה השכיל להבין את סמכותו כמנהיג, להבטיח ולגזור, גם ללא הוראה מפורשת מאת ה'. יתירה מזאת: מנהיג העם יכול לפעול גם כנגד הוראה מפורשת של ה', ולשנות את הגזירה. פעם אחר פעם יתייצב משה מול רצון ה' לכלות את ישראל, ויכריז ויאמר: בתוקף תפקידי כמנהיג, הרי אני תובע לבטל את גזירת הכילוי על ישראל! וה' ישמע את דבריו, וישוב ויסלח לישראל.
(בהעלותך תשס"ה)
