כל המאמרים במדור קורח

"וייקח קורח". מה לקח? חז"ל אומרים (במדבר רבה י"ח, ג'), כי קורח לקח ציצית ומזוזה כאמצעי המחשה ואמר למשה: טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה

שמי קורח, בן יצהר, בן קהת, בן לוי. כן, אותו קרח ששמו נקשר במחלוקת, במרידה, בערעור על סמכות. אבל אני כאן כדי לספר את הסיפור

אני מבקש את סליחתכם, קוראים יקרים. אולי תכעסו עליי בנקודה הזו, כי הסיפור הזה גם אותי הכעיס מאוד בהתחלה. אבל לאחר שהרהרתי בו, ומפלס הכעס

חופש המחשבה וחופש הביטוי הם אחד היסודות החשובים ביותר לקיומה של חברה מתפתחת. זו הדרך היחידה המעשירה את החברה באפשרויות מחשבה חדשות, בפריצות לכיוונים חדשים,

קרח לא באמת רצה שוויון – הוא רצה שליטה. הוא עטף את השאיפה הזו במילים יפות. עלינו, כמחנכים, כהורים וכחברה, לזהות מתי ערכים משרתים את

פעמיים בפרשת השבוע ישתמשו מובילי המחלוקת דתן ואבירם במילים "ארץ זבת חלב ודבש". בפעם הראשונה יאמרו זאת על ארץ מצרים: "המעט כי העליתנו מארץ זבת

משה רבנו ואליהו הנביא הם שני אישים גדולים ודגולים שיש להם הרבה קווים משותפים, ובמדרש אף נאמר: "משה ואליהו שווים זה לזה לכל דבר" (ילקו"ש

פרק י"א בספר 'שופטים' נפתח עם אנשי גלעד המגרשים את אחיהם יפתח מהקהילה ומהמשפחה. לאחר מכן, כשהם בצרה, הם קוראים לו שיחזור ויילחם עבורם. יפתח,

כאשר אנו עדים לתגובות מהעולם סביב אירועי עזה, עולה שאלה כואבת: כיצד אנשים טובים, חכמים, הדוגלים בזכויות אדם מתקשים להבין את מורכבות הסיטואציה וממהרים לשפוט

בעידן המלחמה המודרנית בת ימינו, שבה מתנהלים הקרבות לא רק ב"שדה" – ביבשה, באוויר ובים – באמצעות כוחות שריון, צנחנים וחי"ר; מטוסים וצוללות, אלא גם