רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)אר"ן הם ראשי תיבות מתחום הרפואה ופירושם "אירוע רב נפגעים".
פרשת קרח מתארת את ניסיונם של קרח ועדתו לערער על מנהיגותו של משה. משה מתריע מפני מה שעתיד להתחרש "ויאמר משה… ואם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד'" (שם, ט"ז, כ"ח-ל'). עונשו החריג והטרגי של קרח,"… וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (שם). התגובה של העם, "וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם, כי אמרו פן תבלענו הארץ" (שם, ט"ז, ל"א-ל"ד). ואם לא די בהלם האדמה הפותחת את פיה, נוספה להם, מיד לאחר מכן, גם מכת האש "ואש יצאה מאת ד' ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת (שם, ט"ז, ל"ה). למחרת, האשים העם את משה ואהרון במות החולקים, ואף רִנֵּן על הקטורת, המשמשת כסם המוות שהרי גם נדב ואביהוא מתו בגינה. ד' הכה את המרננים במגיפה שגבתה את חייהם של 14,700 איש. המגפה נעצרת כשאהרן עומד "בין החיים ובין המתים" עם מחתת הקטורת בידו, כך הבינו העומדים כי הקטורת אינה סם המוות.
כשמדברים על אירוע בסדר גודל לאומי, "מגה-אר"ן", הכוונה היא לאירוע שדורש ניצול מקסימלי של כל התשתיות הרפואיות באזור, מטפלים, רכבי פינוי, כוחות חילוץ ובתי חולים. דוגמה לאירוע שכזה היא אסון טבע, טרור לא קונבנציונלי או תאונות בסדר גודל לאומי, או רעידת אדמה. אירוע כזה מוכרז על ידי מגן דוד אדום.
מרגע זיהוי האירוע כאירוע רב נפגעים מוזנקים אל מקום האירוע כוחות רבים בכמות שאמורה לספק מענה רפואי מתאים. אירוע עם מספר רב של פצועים יוצר מציאות בה המשאבים הרגילים לטיפול בפצועים אינם מספיקים למתן טיפול הולם בכולם. הגורם העיקרי להפיכת אירוע לאר"ן הוא מספר פצועים גבוה ביחס למספר המטפלים. גורמים נוספים הם מאפייני וסוגי הפגיעות, הכשרתו של כוח האדם, הציוד הרפואי הזמין במקום ואמצעי פינוי הפצועים לקבלת המשך טיפול בבתי החולים.
היסוד העיקרי לדיון ההלכתי במצבים כאלו הוא מחלוקת בן פטורא ורבי עקיבא "שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים – אם שותין שניהם מתים, ואם שותה אחד מהם – מגיע לישוב. דרש בן פטורא, מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד, "וחיי אחיך עמך" – חייך קודמים לחיי חברך" (בבא מציעא ס"ב ע"א).
המצב המקורי שבו חלקו רבי עקיבא ובן פטורא הוא כשהקיתון של מים שייך לאחד משני ההולכים במדבר, וכשהם שניהם בריאים וגדולים. אם הקיתון של מים ביד אדם שלישי ולפניו שני אנשים נזקקים, יש מי שכתב שגם במקרה זה חלוקים התנאים. לדעת רבי עקיבא, שהלכה כמותו, יתן רק לאחד מן השניים, שבשביל חיי עולם של אחד יש להקדים את חיי השעה של שניהם (חזון איש חו"מ, ב"מ ליקוטים, כ', ס"ב ע"א), ויש מי שכתב שבמקרה שהקיתון של מים שייך לאדם שלישי גם לדעת בן פטורא יתן למי שירצה.
לפיכך, אם יש לאדם תרופה יקרה חייב הוא למסור אותה למי שזקוק לה כרגע, אף אם הוא עצמו עלול להיזקק לה בעתיד, וכן למסור את כל הכמות למי שיעזור לו בצורה ודאית ולא לחלק למנות קטנות להרבה אנשים, שלכל אחד יעזור רק באופן חלקי וזמני (הרב אונטרמן שבט מיהודה מעמ' י"ח).
שאלת קביעת הקריטריונים למי יש למסור את התרופה, מורכבת מכמה שיקולים הלכתיים, אך בראש ובראשונה ממצבו הרפואי של החולה.
אם יש חולה שסיכוייו להפיק תועלת מהטיפול להצלתו טובים יותר מהאחרים, הוא קודם לאלו שהסיכויים הרפואיים שלהם קלושים (אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ע"ג אות ב').
סדרי העדיפויות שהתקבלו בהסתדרות הרפואית הם; עדיפות ראשונה, מי שניתן להציל את חייו ונמצא בסכנה מיידית. בעדיפות שנייה, מי שאינם בסכנה מיידית וזקוקים לטיפול תוך זמן קצר. עדיפות שלישית, מי שניתן לדחות את הטיפול לזמן ממושך. עדיפות רביעית, מי שלקו בתגובה נפשית וזקוקים להרגעה, ובעדיפות אחרונה, פגיעות קשות ומורכבות שהטיפול בהם יפגע בסיכויי האחרים לשרוד.
סמוך להמצאת הפניצילין, כאשר היה מחסור בתרופה זו להצלת החולים הרבים שנזקקו לה, הורו הרבנים הרצוג ופיינשטיין לתת את התרופה לכל הבא ראשון לרופא (הרב מ. ד. טנדלר ספר כבוד הרב עמ' 169).
