
חיי באר וענן
הנה אנו עומדים בשנת הארבעים במדבר. שנת סיום המסע הרגלי עבור העם ושנת סיום מסע חייהם של שלושת מנהיגיו. בפרשתנו אנו נפרדים לשלום מאהרון ומרים,

הנה אנו עומדים בשנת הארבעים במדבר. שנת סיום המסע הרגלי עבור העם ושנת סיום מסע חייהם של שלושת מנהיגיו. בפרשתנו אנו נפרדים לשלום מאהרון ומרים,
בפרשתנו מוזכר (במדבר כא, יד): "עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת ה֑' אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן". טיבו של "ספר מלחמות-ה’ שנוי במחלוקת בין הקדמונים. התרגום הירושלמי באר

בפרשת חוקת מספרת התורה על מות מרים וסילוק הבאר (במדבר כ' א'). חז"ל ראו קשר בין התלונות לפטירת המנהיגים, מרים בקדֵש, ואהרון בהֹֹר ההר, שבזכותם

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בספרות חז"ל הוא סיפורו של דמא בן נתינה, הגוי האשקלוני, שכיבד את אביו. הסיפור מופיע בשינויים ובנוסחים שונים. נביאו כפי שהוא

חטא 'מי מריבה' מתרחש בשנת הארבעים ללכתם במדבר, בסמוך לכניסה לארץ ישראל ולמעבר מהנהגת המדבר בדרך נס, להנהגת ארץ ישראל בדרך הטבע. הדיון על החטא

"…כיוצא בדבר אתה אומר, (במדבר כא) 'עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי'. וכי נחש ממית, או נחש מחיה.

הסערה הציבורית שהתעוררה באחרונה ביחס לפרשת "האי היווני" והחלטת היועץ המשפטי להימנע מהגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, לוותה בתהיות כבדות גם כלפי ההליך המשפטי.
טיב האופי האנושי גורר אותנו לעסוק בשאלות העקרוניות והמהותיות, ולחוש כי בכך אנו מתקנים עולם. דוגמה לדבר הזדמנה לנו בדיון המשפטי וההלכתי סביב פרשת האימוץ.