על כן יאמר בספר מלחמות-ה’

בפרשתנו מוזכר (במדבר כא, יד): "עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת ה֑' אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן".
טיבו של "ספר מלחמות-ה’ שנוי במחלוקת בין הקדמונים. התרגום הירושלמי באר שספר זה הוא פשוט ספר התורה "בספר אורייתא" (וכן במאור האפלה ובעקבותיו במדרש הביאור, אלשיך, ועוד). לדעת ראב"ע, לעומת זאת: "ספר היה בפני עצמו, ושם כתוב מלחמות ד' בעבור יראיו. ויתכן שהיה מימות אברהם, כי ספרים רבים אבדו, ואינם נמצאים אצלנו, כדברי נתן ועדו ודברי הימים למלכי ישראל, ושירות שלמה ומשליו" (וכן ר"י בכור שור, רמב"ן, חזקוני ושאר בעלי התוספות, רבנו בחיי, רלב"ג, ר"י אברבנאל, רש"ר הירש, ועוד).
רס"ג, ואחרים בעקבותיו, הבינו את המילה "ספר" כפעולה, ולא כשם עצם, כלומר, יסופרו מלחמות-ה’ בידי מאמיניו.
כיוון דרשני מעניין מצוי אצל המקובל ר' מרדכי הכהן מצפת וחלב. מקורו במדרש תהלים (שוחר טוב, מזמור לה): "אמר הקדוש ברוך הוא לדוד, דוד עסוק בתורה ואני אלחום מלחמותיך, וכן אמר משה 'על כן יאמר בספר מלחמות-ה’' (במדבר כא יד), אם אתם עוסקים בספר, אני נלחם על ידיכם, לכך נאמר 'ריבה ה' את יריבי לחם את לוחמי'" (ראו חומת אנך לרחיד"א, על תהלים שם).
כלומר, אם אתם עוסקים בתורה, "על כן יאמר בספר" – אזי "מלחמות-ה’ ", המלחמה על אחריות הקב"ה. קצת מפתיע, כמובן, שאמירה כזו מיוחסת לדוד המלך, שכידוע לא היסס לאחוז בחרב בעת הצורך (ראו באוהב ישראל מאפטא על פרשתנו כיוון דומה, ובספר דן ידין לר"א פאפו, על פרשתנו).
אור החיים הקדוש מציע פרשנות מבריקה. לדעתו: "פירוש בספר אשר לפני ה', בעניין המלחמות אשר ינחיל לעמים, ומוציא מזה ונותן לזה…". כלומר, לא מדובר בספר ארצי, אלא בחשבון א-להי ששמור אצלו, ובו מתנהלים ענייני העולם כסדרם (ראו גם בספר יקר מפז לפרשתנו, למגיד מקוז'ניץ).
הרב חיד"א בספר 'דבש לפי' הציע כיוון נפלא, ומנוגד לזה של בעל שפתי כהן. לדעתו, יש מלחמות בודדות שכתובות על ספר מלחמות-ה’, כלומר שה' לוקח עליהן בלעדיות. והן כדוגמת קריעת ים סוף ונחל ארנון. כל השאר – נעשות מלמטה (ברוח דומה ראו אגרת נפלאה של רמח"ל למורו ורבו ר"י באסאן, מתאריך י' תמוז ת"ץ, לפני 290 שנה). ממילא, עלינו ללמוד כיצד נלחמים מלחמות-ה’ – בחיל ובכח, ובתפלה ותקווה לסיוע משמים.
(חוקת תשפ)