חיי באר וענן

הנה אנו עומדים בשנת הארבעים במדבר. שנת סיום המסע הרגלי עבור העם ושנת סיום מסע חייהם של שלושת מנהיגיו. בפרשתנו אנו נפרדים לשלום מאהרון ומרים, שני אחיו הבוגרים של משה רבינו. האח הצעיר עוד ימשיך וינהיג קמעה את העם, עד להשלמת ייעודו, כשדמויותיהם של אחיו חקוקות וצרובות בליבו ובמעשיו.
דימויים יפיפיים וניסיים, נקשרים למרים ולאהרון:
"כל זמן שהיתה מרים קיימת היתה באר מספקת את ישראל. משמתה מרים מהו אומר? 'ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה', שנסתלקה הבאר. כל זמן שהיה אהרן קיים, עמוד ענן מנהיג את ישראל. משמת אהרן מהו אומר? 'וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגו'… ובא ונלחם את ישראל. אמרו: איה הלך התייר שלהן המכבש להם את הארץ?" (תוספתא מסכת סוטה פרק יא הלכה א)
מים, נרמזים באותיות שמה של מרים ומלוויים את סיפור חייה. בילדותה, צפתה מרים בדאגה ובאהבה באחיה, המושט בתיבת הגומא ביאור. בבגרותה, יצאה בשירה עם קריעת ים סוף. ובזקנותה, על פי המדרש, היוותה מקור מים להרוות את צימאונם של ישראל.
ואהרון, שמו נקשר עם עמוד ענן – בן לווייתו הנצחי של אחיו בשליחותו, אדם שראשו ניצב בשמים וזכה לכתר כהונה, אך מבטו היה ונשאר מכוון אל צרכי העם, על רחשי ליבו ומצוקותיו. אהרון – שידע להקשיב, להכיל, לדבר, להשכין שלום וגם לשתוק.
כמו אצל האחות, מים מצויים גם באח, הענן – אהרון. אך לא מי באר, שמקורם בקרקע, כי אם מטר מרווה היורד משמי מרום.
מתוך עיון בדמויותיהם, דומני שמרים ואהרון, אחֵי משה, תבעו מעצמם ומן העם, אותו הנהיגו, חיי רוח ומעשה של באר וענן: חיים של עמל וחציבה, מחד, והרהור ותפילה, מאידך. חיים של תורה, המאופיינים בחוויית נביעה ותודה, לצד צימאון גדול וקיוּמי.
מקומות קבורתם של האחים – מרים במדבר ואהרון בהֹר ההר, תואמים להבנתי, את השליחות הייחודית של כל אחד מהם: מבט פנימה, אל מעמקי האדמה וצפונותיה, מול מבט שקט וגבוה, המשקיף על המציאות בפרספקטיבה רחבה.
ויש במדבר ובהר גם מן המשותף, בהיותם זירות ומרחב לשיח ולקשר פתוח ואמיתי, של אדם עם בוראו ועם נפשו פנימה.
(חוקת תשפ)