כל המאמרים במדור בלק

מה לא ניסו אויבינו כדי לחסל אותנו כעם, כישות ציונית וכיהודים? נדמה כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה כמעט באותן עוצמות. כל הזירות, כל כלי הנשק

"עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ; עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע…" (משנה אבות ה,

שאלה: בתום שבועות ארוכים של לחימה בתוך שטח רצועת עזה, גדוד מילואים סיים את חלקו לעת עתה, ועתיד להשתחרר. השבוע הקרוב, שבו חל צום י"ז

"וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ" [כג, יד]. רש"י פירש את חלקו הראשון של הפסוק על פי הפשט:

לפני ימים אחדים למדנו בדף היומי מימרה תמוהה שמתייחסת לפרשתנו: "משה כתב ספרו, ופרשת בלעם, ואיוב" (בבא בתרא יד ע"ב). לכאורה, מה החידוש שבדברי הגמרא?

"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". פסוק זה, מנבואתו של בלעם הרשע, מצוטט תדיר על ידי מדינאים וסתם יהודים, כביטוי לכך שלא ראוי לו

אמרתו של בלעם, "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב", נישאת על כנפי רוח לאורך כל ההיסטוריה היהודית. היא מרחפת בכל הדורות ומהדהדת בעוצמה רבה

בפרשתנו, בלק מלך מואב מבין שכדי להילחם עם בני ישראל עליו להשתמש בטקטיקה מיוחדת, שכוח צבאי לבדו לא מספיק. הוא פונה לבלעם: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב

  לפני כשבוע פרסם צה"ל את התחקיר על התנהלות הקרב בקיבוץ בארי בשמחת תורה תשפ"ד. התחקיר הציף באומץ את העובדות והנתונים של הקרב, את המחדלים

מפעם לפעם אני מחזיק בספרו של ד"ר יוסף גורי "ווען לאכט אייד" (מתי יהודי צוחק) ואני נהנה מהאוסף המדהים והמתורגם של ביטויים, ניבים, דימויים, מטבעות