
צרור את המדיינים
סערת המלחמה של השבועות האחרונים, על חלליה ונפגעיה, מפנה את שימת הלב לפרשיות המלחמה הקדומות שהתורה משופעת בהן. המעיין בדברי ימי ישראל יגלה שכולם רצופי

סערת המלחמה של השבועות האחרונים, על חלליה ונפגעיה, מפנה את שימת הלב לפרשיות המלחמה הקדומות שהתורה משופעת בהן. המעיין בדברי ימי ישראל יגלה שכולם רצופי
"ונס שמה הרוצח מכה נפש בשגגה" (במדבר ל"ה, יא) – ולא בזדון. ואם יהרֹג בזדון, ויאמר 'בשגגה הרגתי' ויהא בורח לערי מקלט, אמר הקב"ה: אפילו
נביאי ישראל וחכמיהם העלו פעמים רבות את סוגיית "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". קושי עז הם חשו באותן מציאויות בהן נראה כי אין הקב"ה

"יש ידיד טוב לכולנו, ניקיון הן זהו שמו, הוא תמיד שומר אותנו, אנו גם נשמור אותו". כך שרנו כשהיינו ילדים. בחברה המודרנית הניקיון מתקשר דרך
סיומו של ספר במדבר הוא בעצם ההכנות האחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל. שהרי, למרות שלפנינו עוד חומש שלם עד לספר יהושע, הרי שרוב רובו של
לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם – על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן. פסיקתא זוטרא,
"ככל היוצא מפיו יעשה" – עולם ההלכה הצליח להטמיע יחס מורכב מאוד לנדרים. הלכות נדרים בשולחן ערוך פותחים בהתנגדות עיקשת לנדרים, המובאת על המשנה הקובעת

ראשיתה של פרשת מטות, בפרק ארוך שכולל את דיני הנדרים והשבועות. על מרכזיותם של אלה בעולמה של יהדות ניתן ללמוד גם מכך שהמשנה (ובעקבותיה התלמוד)
ד"ר עמוס בר דע כמו כל דבר גם הציונות הדתית מתחלקת לשלוש, התורני לאומי (או החרדלים), הבורגנות הדתית (השדרה המרכזית) והאורתודוקסיה המודרנית, והנה, בתלתא דפורענותא
בפרשת מטות מצווה הקב"ה את משה לצאת למלחמה יזומה נגד המדיינים. הסיבה פשוטה – האסון הגדול שנגרם בעטיין של בנות מדין, שהזנו את בני ישראל