ד"ר עמוס בר דעד"ר עמוס בר דע
כמו כל דבר גם הציונות הדתית מתחלקת לשלוש, התורני לאומי (או החרדלים), הבורגנות הדתית (השדרה המרכזית) והאורתודוקסיה המודרנית, והנה, בתלתא דפורענותא נפתחו חרצובות לשונם של אלו על אלו. מטיחים התורנים לאומיים על עמיתהם כי נדבקו ברבב של רפורמה והרי "חדש אסור מהתורה". חלק מרבני הציונות הדתית נוטים להקל בכמה עניינים הקשורים לעניין של בינו לבינה ובשל כך נהפכו הם לרפורמים, כאלו שההלכה מאיתם והלאה. היה מן הראוי לקיים ויכוח ענייני הלכתי במקום להטיל האשמות ולתייג את אלו המקלים בעניין חברה מעורבת כרפורמים. אדם בורא עולמות בדיבורו הוא יוצר מושגים שהם חלק מתפיסת המציאות של אלו המשתמשים במושגים אלה. תלמידכם וצאן מרעייתכם המקבלים דברכם יטמיעו דעה זאת ברוחם, והרי "קל יותר לפרק אטום מלפרק דעה קדומה" כפי שטען איינשטיין, ומי ישיב את הדברים לאשורם?
הרצון לחיות חיי תורה ואמונה בעולם משתנה ולהיות חלק מהחברה הישראלית, לפעול בתוכה ולחיות בקרבה מהווים אתגר גדול לעובד ה'. חיי אמונה ותורה עברו בעבר שינויים, עוברים כיום ויעברו בעתיד תמורות. חדשנות זאת היא לגיטימיות כל עוד היא מתבצעת במסגרת הפסיקה ההלכתית שמגמתה לקיים את תורת ישראל בעם ישראל וכל עוד הן נעשות לשם שמיים וללא נגיעה. ההלכה עברה שינויים גדולים והוציאה מחוץ לעולם המעשה הרבה מגופי התורה. עניין סוטה התבטל משרבו המנאפים, משרבו הרוצחים בטלה עגלה ערופה, דיני עיר הנידחת התבטלו ומעולם לא יושמו, בן סורר ומורה לא יושם, כנגד שמיטת כספים בשביעית הותקן פרוזבול, וכנגד הנשך והרבית הוסדר היתר עסקה, מכירת חמץ כפתרון להחזקת חמץ בפסח והסדר מכירת קרקעות לגוי כדי לאפשר עבודת האדמה בשנת השמיטה, וכן בטלו סדרי קורבנות וחלק ניכר מדני טומאה וטהרה. אחת מהשינויים הגדולים שעברה ההלכה מבלי משים הוא בהתייחסותה לעם היהודי לאחר תהליך חילונו בעקבות תקופת ההשכלה, שכן ההלכה לא הכירה עם שאינו מגדיר את יהדותו בדתו. פורקי עול תורה היו יחידים וכנגדם יוצאת ההלכה בנידוי חריף ואוסרת שתייה מיינם (בית יוסף יורה דעה קי"ט), מעמדם של מין, משומד ואפיקורס בהלכה גרוע משל עכו"ם. והנה הוטל עליהם דין תינוק שנשבה שהיה לגיטימי בעבר רק בהתייחסות ליחידים, יוצא שדין זה הוטל על רוב רובו של העם כיום דבר המאפשר את החיים בקרבם. הכשרת תהליכי גיור בהם קבלת עול תורה ומצוות נעשה שלא בלב שלם הוא גם פועל יוצא של תהליך חילונו של העם היהודי בו היהודי אינו מגדיר עצמו באמצעות דתו.
כל החידושים האלו בתורת ישראל נעשו לשם שמיים ולשם קיום התורה בעם ישראל. ומבחינה פילוסופית ניתן לומר שכל זמן שהשינויים צומחים מתוך ההלכה הרי הם מגולמים בתורה עצמה, הם נמצאים בה בכוח ע"מ שנוכל להוציא אותם לפועל ולקיים את "וחי בהם" ובכך נוציא את התורה מן הארץ מבחינת "אמת מארץ תצמח" . התורה חייבת לפגוש את המציאות פנים אל פנים ללא מורה היא חייבת להיות גמישה ורכה ע"מ שתוכל להשתחל במציאות הסבוכה, בחומרים קשים מתגלים מהר מאד שברים עקב מאמצים המופעלים עליהם. ההלכה חייבת למלא חללים שעדיין פעורים בתוכה בענייני מדינה ובמעמד האישה בישראל ועוד נכונו לה אתגרים עם התפתחות המדע והטכנולוגיה.
(מטות מסעי תשסט)
