בהלכות דעות מספק הרמב"ם ביטוי הלכתי-נורמטיבי ל'דרך האמצע' של אריסטו. הרמב"ם דורש מהאדם לסגל לעצמו מידות מאוזנות, ובכך לחיות חיים בריאים. דבקות איננה מגיעה בדרכים
קראתי בספר חדש שהגיע לידי: "לצעוק מראש כל הר – סיפור חייה של ורה קריגל גרוסמן, מתאומות מנגלה". לא יכולתי להניח את הספר מידיי. רק
בפרשת דברים מובא הפסוק "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם.." (ד' ט"ו). במקום נוסף נכתב "הִשָמֵר לְךָ וּשְמוֹר נַפְשְךָ מְאוֹד.." (שם, ד' ט'). המשמעות המקורית של פסוקים אלו
חומש 'דברים' נקרא על שם הפתיח של פרשתנו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" (דברים א א). בחז"ל הוא נקרא 'משנה
בפתיחת ספר דברים פונה משה אל העם. מה מטרת הנאום הזה, הנישא בכניסה לארץ? על פי הספרי, מדרש תנאים לספר דברים, משה פונה לעם בדברי
כל אחד מאתנו הוא שופט. למעשה, אנו עוסקים בפעולות סמי-שיפוטיות כל הזמן. גם אלה שמתרחקים משיפוטיות – שופטים את עצמם, כמו במצב שבו שיפוטיות אינה
צום תשעה באב הוא אחד האתגרים הדתיים הגדולים שניצבים לפתחו של אדם מאמין בימינו. פנים לא מגולחות; נעלי בד וגומי; קריאה בתורה ואמירת "איכה". סממניה
נושא המנהיגות מופיע פעמים רבות בתורה. המנהיגות אינה נבחנת רק באיך האדם מנהיג את האחרים, אלא בעיקר היא נבחנת כיצד האדם מנהיג את עצמו. בתורה
שני יסודות נצחיים מופיעים בפרשת השבוע שלנו ביחס למנהיגות שעיקרה משפטית. אלה לא היסודות היחידים. בפרשת יתרו למדנו את עצת יתרו: "…ואתה תחזה מכל העם
ספר דברים בכלל ופרשת דברים בפרט, מהווים אבן יסוד בבניין הציבוריות הישראלית לדורות. ה'תוכחה' הציבורית; הביקורת ותהליכי ההשתפרות והתיקון שמובלים ע"י ההנהגה. כל אלה מקופלים
