כל המאמרים במדור פורים

המדרש (חולין קל"ט:) מבקש למצוא עוגן לדמותו של מרדכי בתורה: "מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא". המדרש קושר בין דמותו של

מגילת אסתר היא מקור לא אכזב למנהגי ישראל רבים לאורך הדורות. כך, מנהג הקדמונים הרווח עד היום בשווקים למכור במיטב החנויות מחלצות קרועות, כמאמר הפוסק

"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף ..וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן … וְשֵׁשׁ" (שמות פרק כה', ג') "חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף

אחד המקורות שמהם שאבו שונאי ישראל וגורמים אנטישמיים למיניהם את הגושפנקא לשנאתם, והצדיקו בכך את הפוגרומים כנגד היהודים מופיע במגילת אסתר: "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים

סיפור יהודי מספר על שני בחורי ישיבה "בריסקאיים", המחמירים במצוות עד הפרט הקטנטן ביותר, שבערב יום הפורים ערכו סיור בכל העיירה כדי למצוא "אביונים" שניתן

שני פנים למצוות זיכרון מה שעשה לנו עמלק בדרך בצאתנו ממצרים. פן אחד הוא הפן הפונה כלפי חוץ. אנו מצהירים במצווה זו כי אין אנו

בשורה של מדרשי חז"ל ניתן יחס מועדף לחג הפורים על פני יתר חגי ישראל. כך, למשל, במדרש שוחר טוב (משלי ט') נאמר: "כל המועדים בטלים,

וגם חרבונה זכור לטוב – למה ? במבט ראשון, דומה כי חרבונה ראוי להצטרף דווקא לזכורים לרע. הוא מאלה שלא קבלו הכרעה אמיתית לתמוך במרדכי

הרב חגי לונדין בספר יצירה (פרק חמישי וראה פירוש הרמ"ק שם) מצויה רשימה של מידות נפשיות אשר כל אחת מהן 'מוצמדת' לחודש אחר. כלומר כל

משנכנס אדר מרבין בשמחה – שמחה שייכת לעולם הסובייקטיבי של התגובה למציאות הנתונה. לעולם אנו נמצאים בין שני קטבים: החובה והרצון לשנות את מה שאפשר