ד"ר פנינה נויבירטבשורה של מדרשי חז"ל ניתן יחס מועדף לחג הפורים על פני יתר חגי ישראל. כך, למשל, במדרש שוחר טוב (משלי ט') נאמר: "כל המועדים בטלים, וימי הפורים לא יהיו בטלים שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם." בדומה, אף מגילת אסתר זוכה ליחס ייחודי (ירושלמי מגילה פ"א ה"ה): "ר' יוחנן אמר: הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל… ר' שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל…"
מדרשים אלו תמוהים למדי. מדוע זכה חג הפורים, אשר מצוותו מדרבנן, למעמד גבוה יותר מחגי ישראל אחרים, ובפרט על פני אלו שמצוותם מדאורייתא? מדוע יבוטלו כל ספרי הנביאים והכתובים, ואילו מגילת אסתר, ששם ה' אינו מופיע בה ולו פעם אחת, לא תתבטל?
מרחיקת לכת יותר הינה המימרא הידועה : "כפורים כ-פורים". מקורה של מימרא זו בדברי המקובלים ע"פ מה דאיתא בתיקוני הזוהר (נ"ז:): ""פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג" (יום הכפורים נקרא כן ע"ש הפורים, שכן עתיד יוה"כ להתהפך ליום של עונג כפורים). ע"פ קביעה זו של הזוהר משמע שיום הכפורים רק דומה, רק מתקרב במדרגתו לחג הפורים- היתכן?! כלום ניתן בכלל להשוות את רגעי השיא שביום הכפורים למשתה חג הפורים?
מה פשר הקשר בין יום הפורים לבין יום הכפורים?
יום הכפורים שונה מיתר החגים שכן רק ביום זה נכנס כהן גדול לפני ולפנים לבית קודש קודשים. מהי משמעות המושג "קודש הקודשים"? מסביר הרב קוק (אורות הקודש, ב', שי"א): "יש עולם של חול, ועולם של קודש… העולמים סותרים זה את זה. כמובן, הסתירה היא סובייקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין עולם החול ועולם הקודש, ואינו יכול להשוות את סתירותיהן, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקודשים". קודש הקודשים מסמל את החיבור בין עולם הקודש ועולם החול, את הקישור העמוק והטהור בין עולמות קוטביים אלה.
ראיה לאמור ניתן למצוא בלשון המדרש (יומא נד:), העומד על פשר הכרובים: "בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובין המעורים זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, עסקו בדברים הללו?! מיד הזילום " בראיה פשטנית מקומם של הכרובים לא יכירנו בבית המקדש, ובודאי שלא בבית קודשי הקודשים, אולם התורה בחרה דוקא בחיבור זה של הכרובים, לסמל את קשר האהבה הנצחי והטהור בין כנסת ישראל לקב"ה, את הזיקה בין ארץ ושמים, בבית קודש הקודשים. חיבור זה בא לידי ביטוי גם בעבודת הקטורת (קטר=קשר) בקודש הקודשים, המערבת סממנים שריחם טוב עם סממנים שריחם רע – קודש וחול.
ביום הכפורים נכנס הכהן הגדול, שגדול מאחיו ברוחניות, אך גם בנוי, בעושר ובכוח (יומא י"ח.) אל קודש קודשים. אדם זה, אשר שיקף בעצם ישותו את השילוב בין העולמות, את התכונות הגשמיות והרוחניות כאחד –היה ראוי להיכנס לפני ולפנים, הוא הבין את פשר קודש הקודשים. ברם רק הכהן הגדול נכנס לקודש קודשים. עבור יתר העם יום הכפורים הינו יום של פרישות וטהרה, הימנעות מאכילה ומשתיה, התנתקות מהוויית העולם.
לעומת זאת, חוויית פורים שונה בתכלית. יסודו של חג הפורים בגילוי ההרמוניה שבין עולם הקודש ועולם המעשה. חג הפורים נסוב סביב העיסוק בחול – אכילה ושתייה, אין בחג זה שום איסור מלאכה, וממילא הגשמיות מובלטת בו. עם זאת, יום זה הינו רוחני, בו מתגלה הקדושה המאירה בחול.
ביום הכפורים חוויית קודש הקודשים שמורה לאיש אחד – לכהן הגדול, ואילו בפורים כל אחד מעם ישראל מסוגל להגיע למדרגת קודש קודשים. ביום הזה ניתנת לכולנו רשות להיכנס אל "חצר בית המלך הפנימית, נוכח בית המלך", לחזות בנועם ה' מתוך שגרת החיים, כמאמר השפת אמת: "כי ביוה"כ נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים ועל זה כתיב ואל יבוא בכל עת רק ביום מיוחד וע"י תענית כל בנ"י ועניתם את נפשותיכם. ובימי הפורים כתיב אבוא אל המלך כו' לא כדת. במקום שאין רשאין לבוא בכל עת. רק בפורים ניתן רשות להתגלות אור הנעלם בכל עת".
לאור האמור ניתן להסביר את העדפת חג הפורים על פני שאר המועדות. בעוד בחגים אחרים נדרשים אנו לפרוש מהוויית העולם, ולהימנע ממלאכה לשם הרגשת קדושה (אפילו בחנוכה נאסרת מלאכה לאחר הדלקת הנרות), הרי שבפורים אין צורך בפרישה מעין זו. חג מיוחד זה מלמדנו למצוא את ההרמוניה בין עולם הקודש לעולם החול, כמאמר הרב קוק (עולת ראי"ה א', ת"מ): "דכהיום (פורים) אין הגשמי מתנגד לרוחני. ע"כ בכל יו"ט … לא יתכן להיות עסוק במלאכות חול… משא"כ היום שנהפכה הקללה לברכה, ואפילו עסוק במלאכה שם הוא מוצא אור הקדושה…".
זוהי גדולתו של פורים, היום בו ניתן לחוות את קודש הקודשים, יום העולה במדרגתו אף על גדולת יום הכפורים.
(תצווה תשע)
