הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)מגילת אסתר היא מקור לא אכזב למנהגי ישראל רבים לאורך הדורות. כך, מנהג הקדמונים הרווח עד היום בשווקים למכור במיטב החנויות מחלצות קרועות, כמאמר הפוסק "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש"; מנהגי נטילת ידיים שונים ("ויסר המלך את טבעתו"), ומנהגי היתול להחביא את הטבעות כאשר נוטלים ידיים ("את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למדרכי"); מנהגי הוצאת פשקווילים בעיתונים מגזריים והחתמת גדולי ישראל עליהם בלי ידיעתם ("כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך"), ועוד.
בפינה זו אני מבקש להקדיש את הדיון למנהג קדום שנשכח משכבר, אולם ענפיו ופארותיו מוצאים את מקומם בתוך עולמם של ישראל עד היום, והוא מנהג הבהלת תמרוקים. למיטב יגיעתי בסוגיה, דומני שאיתרתי את שרשי המנהג בכתבי החכם האיטלקי הקדמון, ר' מנחם בן שלמה, מחבר הפירוש המתוק על התורה "שכל טוב" (כשמו כן הוא). וכך, בהסברו על שירת הים, בפסוק "אז נבהלו אלופי אדום" כתב הגאון כדברים האלה (אמיתי!):
"אז נבהלו. אין בהלה אלא עניין האדם שעומד השקט, ופתע פתאום הוא נכלם ובוש, או נבעת או מתפחד מפני חבירו. וכן הוא אומר 'ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו' (בראשית מה, ג), וכתיב 'המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו' (תהלים מח, ו), ודומה לדבר 'ויבהילו להביא את המן' (אסתר ו, יד), וכן 'ויבהל את תמרוקיה' (שם ב, ט)".
אכן, מפורש בדבריו שהגי שומר הנשים נהג להבהיל את תמרוקי הנשים לפני שהיה נותן אותם לנשים. למנהג זה שני ענפים. יש המפרשים (שו"ת פחד יצחק סימן בו"ו) שעשה זאת באמצעות השמעת קול רם פתע פתאום, בבואו מאחורי התמרוק הנבחר, וללא כל התראה, בשחוק והיתול. כל זאת באסמכתא על פי הפסוק "וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן" (איוב מא, כא). יש המהדרים בקיום מנהג זה בהבהלה באמצעות דבר מאכל, כדוגמת בלון ממסטיק, לקיים את מאמר הנביא: "בֶּן אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל" (יחזקאל יב, יח).
מנגד, קבוצות שלימות בישראל (וראה על כך שו"ת ומחדרים אימה לגר"פ קרוגר, סימן יג, סעיף ו) נהגו לקיים את המנהג באמצעות החשכת החדר בו נתון התמרוק, ואז הדלקה פתאומית של האור. מקור למנהג קדום זה נלמד מחזון דניאל, בו נאמר (שם ח, יז): "וַיָּבֹא אֵצֶל עָמְדִי וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי וָאֶפְּלָה", אל תקרי 'וָאֶפְּלָה' אלא 'וַאֲפֵלָה'.
עם זאת, ועם התפתחות תרבות הצריחה והפנאי של דורנו, מצאנו כמה מגדולי וגדולות ישראל שהעניקו פרשנות שונה למנהג הקדמון, שיש בה כדי להאיר עיניהם של ישראל ולבשם את עולם התורה. הגר"מ ירושלמיסקי, בספר שו"ת באר משה אף היטיב להגדיר את הדברים, בקובעו: "וכאשר נתבהל מאד בראותו מעשה מבוהלת, הוא בבהלתו בא, ויבהל את לב אהובו בזה". בשו"ת קנין תורה, חלק אחד ועוד אחד, סימן פ (אחוז), מחה כנגד אלה שרוכשים את תמרוקיהם שלא במבצע, ומתבהלים כאשר מגיעים לקופה. אמנם, יש לשים לב שהבהלה כאן איננה לתמרוקים כי אם לרוכש אותם, אך עם כל זאת ביקשו לשמר המנהג, אף בדרך מיוחדת זו. זאת ועוד, אין ספק שהתמרוקים נבהלים כאשר בסל הקניות הם מגלים לפתע אורחים מופתעים, משלל מדפי החנות, וכדי בזיון וקצף.
יש שהידרו בדבר, ונהגו להבהיל באמצעות כמות התמרוק שעל גופם, ולהרתיע כך את ישראל מלהתקרב אליהם, ומקיימים בגופם "ענן וערפל סביביו". כך מובא אצל הגאון האדיר הגר"ס שמעקנדיק, בספרו "ריח ניחוח" על הקטורת.
עוד יש להכביר במילים על אודות מנהגי ישראל במגילה, אך ראוי לזכור לפחות מנהג אחד, שלשמו נקבע החג, בהתנהלות אל מול פרס ומדי: "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם", וכבר לימדונו הקדמונים, צנטריפוגה מן התנ"ך מנין: "אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו" (תהלים צז, ג). ונרים תפילה לבורא עולם שיכווין את ראשינו ויועציהם בדרך אמת, צדק והצלחה, בהידור במנהג והלכה אלו.
זכה דורינו וב"ה יש בידינו היכולת לקיים מנהגי ישראל בשפע ובנחת, ללא לחץ ודוחק, ולא כפי שנהגו במשך דורות, בעת העוני והלחץ, להסתפק ב"פראנציוזיש שפריץ" בעלמא.
אשרי העם שככה לו.
(תצווה תשעב)
