הרב חגי לונדיןהרב חגי לונדין
בספר יצירה (פרק חמישי וראה פירוש הרמ"ק שם) מצויה רשימה של מידות נפשיות אשר כל אחת מהן 'מוצמדת' לחודש אחר. כלומר כל חודש מאופיין בעבודה מידותית שונה המתמקדת בפן מסוים של האישיות. המידה המוזכרת ביחס לחודש אדר היא מידת השחוק.
מהו השחוק? הגמרא (עבודה זרה ג, ב) כותבת כך: "אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום. שלש הראשונות – הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה; שניות – יושב ודן את כל העולם כולו; שלישיות – יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים; רביעיות – יושב ומשחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו". משמעות גמרא זו היא שהקב"ה מתגלה כלפי המציאות בהשתלשלות הדרגתית המחולקת לארבע שלבים: החלק הראשון, הקשר הראשוני של הקב"ה עם המציאות, הוא תורה, סדר העולם. בשלב השני מתגלה הקשר עם הקב"ה בדין, ביכולת להנהיג את המציאות בפועל מתוך תורה. בשלב השלישי ההנהגה האלוהית אף דואגת לצרכי החיים החומריים של כלל הברואים. בחלק הרביעי, בג' השעות האחרונות, מתגלה שיא הקשר והחיבור בין התוכן האלוהי ובין העולם; חיבור מיוחד המכונה "לוויתן". המהר"ל (חידושי אגדות, שם) מסביר ששמו של הלוויתן מבטא עניין של ליווי, התלוות, כלומר חיבור. שיא החיבור הוא השחוק. כאשר אדם חש הזדהות מלאה ו'זורמת' עם תוכן מסוים זה מתגלה בשחוק (שחוק במשמעות של אושר ולא של הוללות כמובן); זוהי אף הסיבה שצחוק הוא המכנה המשותף הרחב ביותר לכל האנושות. אין דרך יותר מהירה לחיבור בין אנשים מאשר הצחוק. אין דבר שרצונו של אדם מתחבר אליו באופן יותר 'זורם' וטבעי מאשר הצחוק. שחוק הוא ביטוי להתאמה מוחלטת בין הרצונות; לשיתוף מלא בין אנשים.
בספר יצירה (שם) אף מוזכר שהאות המיוחדת לחודש אדר היא האות ק'. הגמרא אומרת כי "אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם". אפשר לראות בקוף שלילי ויסוד חיובי. היסוד הנמוך המצוי ב'קופיות' הוא החקיינות החיצונית, כדוגמא, הביטוי "מעשה קוף בעלמא" (רא"ש גיטין ב) בא לתאר דבר ריקני וסתמי. אולם ישנה גם חקיינות עליונה שבה אנו מנסים 'לחקות' את הקב"ה: "מה הוא רחום אף אתה היה כן" (פסיקתא זוטרתא פרשת ראה). הרצון ל'קופיות', קרי הרצון להידמות לבורא, להגיע למצב של חיבור, לוויה, להשוואה מוחלטת של רצוננו עם רצונו של הבורא – זהו עניינו של חודש אדר. חודש אדר הוא חודש של אדירות, של מאמץ אדיר להשוות את רצוננו לרצונו של הבורא – "הדור קיבלוה בימי אחשורוש". בחודש אדר עם ישראל מקבל על עצמו את התורה באופן בחירי לאחר שבמעמד הר סיני "כפה עליהם הר כגיגית". לכן בחודש אדר יכול להופיע השחוק. חודש אדר הוא התנוצצות של עולם העתיד אשר בו "ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"; התנוצצות מאותו עידן בו נוכל לצחוק את אותו צחוק עליון של ההזדהות המוחלטת עם דבר ד', "לחיים מלאים עז ועונג שוטף בשטף עצום ורב מאור פני ד' וההתענג על טובו. שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעוה"ב. השחוק שיד ד' תניחהו, השחוק שהעונג האלהי בו גלוי ונחשף, הוא מהולל מאד" (עין איה / שבת א / פרק שני / צז).
(תרומה תשע)
