הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)שני פנים למצוות זיכרון מה שעשה לנו עמלק בדרך בצאתנו ממצרים. פן אחד הוא הפן הפונה כלפי חוץ. אנו מצהירים במצווה זו כי אין אנו עושים פשרות עם הרשעה והעוולה. האמת המוסרית המנחה אותנו היא החובה לבער את הרשעה, ולא לעשות עימה שום הסכמים. המאבק שלנו ברשע אינו מאבק אינטרסים בלבד, ואכן לו הוא היה רק סוגיה טקטית או מעשית אפשר שלא היינו מצווים להכרית את זרעו של עמלק. ההתנגדות שלנו לרשעה היא התנגדות המתחילה ביסוד המוסרי של המאבק בו. במקום בו עם מזנב נחשלים של עבדים היוצאים ממצרים לאחר שנות עבדות קשה מצווה עלינו ריבונו של עולם שלא להסכים ולא להתפשר. זהו אחד המסרים החיוני כל כך היום בעולם: מרוב חישובים טקטיים נעלמת ההתייחסות המוסרית לסוגיה, ובכך מצרף העולם הנאור את תרומתו הכפולה לעוול הגדול: הוא גם חוטא לעקרונות המוסריים של המאבק, אך גם חוטא לעניינים המעשיים שבו. הניסיון האנושי מלמד כי במקום בו ישנה התפשרות עם עושי הרשעה – בסופו של דבר מתברר שכל המהלך הוא "לא לעזרה לו", ומשורש נחש יוצא צפע. זהו המסר האחד העולה מתוך מצוות זכרון מעשה עמלק, וממנו נגזרות שאלות סבוכות כגון וכיצד מתיישבת מצוות השמדת עמלק עם האיסור המוסרי על השמדת עם וכדו'. לא ניתן להתחמק משאלות אלו, אולם יש להקדים להם את העיקרון המוסרי העומד בבסיס המאבק הבלתי מתפשר ברשעה.
בד בבד, אסור לנו להשקיט את הפן הפונה כלפי פנים בהקשר של בוא עמלק וזינובו בנו. חז"ל הדגישו זאת בשני ממדים. בממד אחד הם תבעו מאתנו לקרוא גם את הפרשה שקדמה לצווי על זכרון מעשה עמלק: "בא זדון ויבא קלון – א"ר ברכיה בשם רבי אבא כתיב 'האזכה במאזני רשע' – אפשר כן שדור שמידותיו של שקר זוכה ? אלא ובכיס אבני מרמה ! א"ר לוי: אף משה רמזה להן לישראל בתורה: לא יהיה לך בכיסך, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, ואם עשה כן סוף שהמלכות באה ומתגרה בו דכתיב כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (רות רבה א, ב). הפרשה הקודמת מגדירה את העוול כתועבה – כל עושה עוול עושה תועבה לפני ד'. יכולת עמלק לבוא ולפגוע בנו נבעה מהרפיון שקיים בתוכנו. אומה אינה יכולה להתמודד נגד הרשעה אם היא עצמה נוהגת שלא כדין ושלא כיושר. חברה בה מידה אינה מידה ואיפה אינה איפה ממוטטת את יסוד קיומה המוסרי, ומעניקה נקודת אחיזה לעמלק המבקש לפגוע בנו דרך הסדק הנובע מכך שאנו עושים תועבה !
התועבה של עשיית עוול היא פן אחד של המטבע. חז"ל ראו זאת בצורה כללית יותר: "ואתה עייף ויגע ולא ירא א-להים – במידה שמדדת בה מדדו לך, מה אתה עייף ויגע ולא ירא א-להים, אף הוא עייף ויגע ולא ירא א-להים (ספרי דברים), לאמור: העובדה שהיינו עייפים ויגעים נדרשת הן בהעצמת החומרה של מעשה עמלק, והן כאחריות שלנו שבכלל הגענו למצב הזה. חולשה רוחנית אינה רק תירוץ – היא גם תביעה. במקום בו מתחוללת חולשה רוחנית קיימת גם הביקורת כלפי מי שהגיע למצב הזה. גם כיום, בהיותנו מקיימים את מצוות זכרון מעשה עמלק, מוטל עלינו אפוא להוציא את עצמנו ממציאות של עייפות ויגיעה וחוסר יראת אלוקים אל העוצמות המוסריות והרוחניות הגדולות. אז לא יוכל לפגוע בנו כל רע.
(תצווה תשעב)
