(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: (כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד
אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו "וישמע ראובן ויצילהו
ללאחרונה התעורר פולמוס נרחב באשר לשאלה האם גאולתנו היא עובדה קבועה וקיימת, ואין היא תלויה במעשינו הבחיריים. דיון זה בנוי על המתח המובנה בין אמונתנו
לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם – על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן. פסיקתא זוטרא,
וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם.] וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח [דָּתָן
רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זנתה – לסוף חמישים שנה נתגיירה. והיא אומרת 'רבונו של
"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה [וישֻבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר]" (במ' י"א, ד) מהו "והאספסוף"? רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון
מאי דכתיב: "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע י"ד, )? … משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצוה
מקרא, משנה, תלמוד, תוספת, הגדה – ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כלן נאמרו למשה בסיני. ויקרא רבה כ"ב, א. זה עתה חגגנו
"וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת" (שמואל א' י"ז, ד) – "אִישׁ הַבֵּנַיִם" – שר צבא שנולד מבין שתי משפחות: מן שמשון והוא
