חמי אבנרי-עמית במכון ע"ש שוורץ לאתיקה יהדות ומדינה, בית מורשה ירושלים החברה הישראלית בימינו מעניקה לשירות הצבאי ערך משמעותי כמגדיר זהות ישראלית וכמדד להערכת הפרט.
"קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית י"ג י"ז) אברהם אבינו היה המטייל הראשון. אלא שנחלקו המפרשים אם פסוקנו הוא מצווה, המורה לכל
פולמוסים ציבוריים רבים מאפילים על האחריות האישית, הפרטית והקהילתית. עיקרון זה מתיישם היטב במערכה הפוליטית על שאלת הגיור. המערכה הזו אינה נטושה על השאלה "מיהו
נתוני הלמ"ס חדים ובהירים. אחוזי הנישואין בישראל הולכים ויורדים. כתוצאה מכך עלה אחוז הגברים היהודיים הרווקים בגיל 49-45 מ-3% בסוף 1970 ל-12% בסוף 2017. גיל
בחורים בני 30 שמפחדים מבלונים וזיקוקים? לא תאמינו כמה כאלה יש במדינה. במדינה בה תדיר נשמעות אזעקות כהזנק למקלט, פיגועי הטרור בלתי פוסקים והמלחמות לא
במקום להתבודד ולהישאר מסוגרים בביתם – 20 אלף פנסיונרים מתנדבים באופן קבוע וממשיכים להיות משמעותיים לחברה ולשנות את פניה. קוראים לזה שירות לאומי למבוגרים רובנו
בית החייל: 48% מהמתגייסים החרדים הם חיילים בודדים שסולקו מביתם, משפחתם ניתקה איתם קשר והסביבה בה גדלו מתנכרת אליהם. כיום יש מי שמעניק להם לא
עוטף ישראל תושבי הדרום ממשיכים לחיות במציאות בלתי נתפסת וכמעט ונפרדת משאר תושבי הארץ. איך בכלל אפשר להגיע למרחב מוגן תוך 15 שניות (!) ואיך
3 מיקרוגלים, אינטרנט כשר, הפרדה ומשרת אם – אלו רק חלק מההתאמות הנצרכות לנשים חרדיות במקומות עבודה. תכנית חדשה שהחליטה שחסמים זו מילה גסה מכשירה
בימים בהם אנו נזכרים למה שנאת חינם יכולה לגרום, נושא שלצערנו לא הפסיק להיות אקטואלי, מרב לרנר יצאה לפגוש את מי שאת חייהם מובילה דווקא
