הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)ברשימה זו אתן ראשי פרקים לבחינת השאלה האם ניתן לראות את מדינת ישראל כמלכות, האם יש לה תוקף הלכתי ראוי, ומשכך האם יש להתייחס לחוקיה, דיניה, שוטריה ומשפטיה ככאלה של מלכות.
במספר מקומות בתלמוד התחדש הכלל "דינא דמלכותא דינא" (נדרים כח, א; גיטין י, ב ועוד). רבותינו הראשונים הביאו כמה וכמה הרחבות והערות לכלל זה, ולא כאן המקום להרחיב. נעיר רק שהמהרש"ל, בחיבורו "ים של שלמה" על בבא קמא, קבע שהדיון על מלכות איננו קשור דווקא במלך, במונארכיה, כי אם רלוונטי ביחס לכל צורת שלטון מוסכמת. עוד נעיר על מחלוקת ראשונים ביחס לשאלה האם דינא דמלכותא דינא הוא כלל גורף, שעוסק בכל ענייני השלטון (הרמב"ם) או שמא רק בסוגיות שקשורות לטובתה של המלוכה עצמה (מרבית הראשונים).
חלק גדול מהראשונים ביארו שהעקרון שעומד בבסיס "דינא דמלכותא דינא" הוא מעין מה שהוגדר אצל הוגי הפילוסופיה המדינית: "אמנה חברתית". כלומר, העובדה שהרבים הסכימו להתאגד ביחד, לטוב ולמוטב, גורמת לכך שיש חובה בסיסית של כל מי שנוטל חלק במסגרת חברתית זו שיתחייב בחוקיה ומשפטיה.
יתר על כן, הכלל של דינא דמלכותא דינא חל, על פניו, בעיקר ביחס למלכות יהודית, בשל העקרון של האמנה החברתית אותו תארנו (למה ייגרע חלקו של שלטון מוסכם יהודי משלטון נכרי? אדרבה, אנו רואים בחוש שנוח ליהודים להתאגד כאחד ולשלוט על עצמם). ראה בהקשר זה דברי הרמב"ם הל' גזילה ה, יא, ועוד. ולשונו של השלחן ערוך נחרצת בסוגיה (חשן משפט שסט, ו):
" מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב […] והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, משום דדינא דמלכותא דינא. ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה, עובר (על לא תגזול) (ויקרא יט, יג), מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עובד כוכבים".
הרי לנו שלא גרע מלך ישראל (או שלטון ישראלי) ממלך נכרי. בעיקר מהדהדים בסוגיה זו דבריו של הראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן (סימן קמד), בשאלת מדינת החשמונאים: "נראים הדברים שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו לענין כמה משפטי המלוכה וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל".
ואכן, כך הורה הלכה למעשה הגאון הרב ישראלי זצ"ל, במאמרו "סמכות מוסדות ממשל נבחרים בישראל":
"כל המינויים הממלכתיים שיעשו בישראל בדרך של בחירות שבהם יכריע רוב העם יהא להם תוקף וסמכות. ומסתבר לפי עניות דעתי שכשם שיכולים למנות איש אחד כראש ושופט, כמו כן אפשר למנות מועצה שביחד יהיו לה הסמכויות הללו. לפי זז נראה כי מועצת ממשלה שתיבחר בדרך של בחירות נכונות יהא לה סמכות בכל מה שנוגע להנהלת האומה כאותה סמכות שהיה למלך ישראל".
קביעה זו זכתה לתמיכה רחבה מצידם של פוסקים רבים, שראו בהקמת מדינת ישראל אות א-להי, נענוע ראש מצד בורא עולם לעמו ישראל. אמנם, מצאנו כאלה שחלוקים על הפרשנות שרואה בהקמת המדינה יד ה', וכאילו, ח"ו, רואים הם במעשה כביר זה אחרי אלפיים שנות גלות כפויה יד המקרה. מי שמבקש, כהדרכת הקדמונים, לאתר את יד ה' בטבע ובהיסטוריה, "בינו שנות דור ודור", חייב, אם כן, לראות במדינה כח בעל תוקף וסמכות מדין תורה. יתר על כן, כפי שראינו, גם מי שאיננו משוכנע בשכנוע פנימי עמוק בנחיצותה הרוחנית של המדינה, אך הוא חי בה, ונהנה מהטוב שהיא מעניקה לאזרחיה (בטחון, תשתיות, רווחה, חינוך ועוד), מחוייב מכח האמנה החברתית המדוברת לציית לכל חוקי המדינה באשר הם, הן מבחינה רעיונית והן מבחינה הלכתית (דינא דמלכותא דינא). נסיים בדבריו המרגשים של הגריא"ה הרצוג, בספרו "תחוקה לישראל על פי התורה":
"אני הייתי בין הנלהבים לרעיון מדינה יהודית, אעפ"י שידעתי שיש בין גדולי התורה אוהבי ישראל כמוני הפוחדים מפני הקמת המדינה. הם היו מוכנים להסתפק בעליה חופשית. אבל אני הכרתי בהכרה עמוקה שלא סגי 'הא בלא הא', שלא תתגשם השאיפה לעליה חופשית בהעדרה של מדינה סוברנית. מלבד זאת נגמר בדעתי שמדינת ישראל היא הכרח חיוני לא רק מנקודת ראות של הצלת מאות אלפי אחינו שרידי התופת באירופה ורווח והצלה לאחינו בארצות האיסלם שהקנאות הדתית שולטת בהן. בלבי נקבעה הדעה שזהו דבר שהיהדות עצמה, מבחינה פנימית, זקוקה אליו במאד מאד."
ברשימה הבאה נעסוק, אי"ה בסוגיה הסבוכה של ציות או אי-ציות לחוקי המדינה במקום בו אדם חושב שהם נוגדים לרוח התורה.
תש"ע
