כל המאמרים במדור מועדים

אחת החובות המובהקות המעצבות את ליל הסדר כחגיגה של חירות היא חובת ההסבה. חובה זו מוזכרת כבר במשנה הראשונה שבפרק האחרון של מסכת פסחים, הפרק

שאלו יהודי: "תגיד, למה יהודי עונה תמיד בשאלה? ". הביט הלה על השואל בתמיהה, והשיב: "למה לא?". אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח,

פורים מאפשר לנו לפגוש את ההיבטים החיוביים שאלכוהול מסוגל לחולל בליבות בני אדם – החוויה המשחררת, המשמחת, המפגישה עם תחומים אחרים בנפש, היפוך הלב ופתיחתו

שפע ההגדות לפסח והביאורים עליהן היה כביר מזה שנים ארוכות, אולם בדור האחרון גבר שטף הפרסומים וההדפסות של הגדות חדשות, מלוקטות ומוערות מכתבי יד, ומרוב

אני זוכר את התמונה בדייקנות. בכל יום רביעי בשעה 11:00 בדיוק, נכנס לבית המדרש של ישיבת מרכז הרב קבצן ירושלמי שלא היה מפספס מושב אחד

שלושה פסוקים במגילת אסתר מתארים את ההתפתחות שחלה בעיצוב ימי הפורים והלכותיהם. בתיאור הפורים הראשון שחגגו לאחר המלחמה בי"ג אדר, כותבת המגילה שעשו היהודים את

חידושי התורה של גדולי ישראל מכילים מאות אלפי כרכים רציניים ועמוקים. אך מקריאה ועיון בתורות אדירות אלה מנקרת בנו השאלה – היה לאותם חכמים נשגבים

הרב שלמה שושן ראש ישיבת ההסדר והגרעין החברתי בית שאן מבית 'קרן קהילות' חג פורים, שנתפס לפעמים במבט שיטחי וחיצוני, כיום של ליצנות והתפרקות, נאמר

היסטורית קשה לנתק את סיפור המגילה מן המאורעות שהתרחשו בארץ ישראל באותה עת. את אשר התרחש בארץ ישראל אנו יכולים למצוא בעזרא ונחמיה. אירועי המגילה

"מה נשתנה", שאל פעם יהודי פיקח, "דג זה שעל הצלחת, מכל דגים שבים? והלא הים, גדול ורחב ידיים הוא, ויש בו מיליוני דגים. מה היה