הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)שנים רבות לא נכנסנו לראש השנה בטלטלה כה עזה של המציאות, ובהטמעה עמוקה כי אכן "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". השנה האחרונה לימדה אותנו אין ספור היבטים שדרכם אנו מסוגלים להביט על עצמנו בעין שונה. בראש ובראשונה היא חשפה בפנינו את אחד התכנים הבסיסיים של תפילת ראש השנה – שבריריותו של האדם. על אף העובדה שאנחנו בעלי צלם א-לוהים, ומונינו על ידי הקב"ה להנהיג את העולם בפועל, אין אנו יכולים עוד להתעלם מהצד השני של המטבע, והוא העובדה שאפילו וירוס קטן יכול לנו, ויש בידו להביא לקריסה מערכתית עצומה. בחסד א-לוהים לא פגשנו את העוצמה המלאה של קריסה מעין זו, ואנו שורדים ואף מפתחים את מענה חיסוני ותרופתי, אבל עצם ההכרה בשבריריות אינה נוטשת אותנו, והיא מעניקה לנו הזדמנות מטלטלת המאפשרת לפרוץ לעולמות חדשים של מחשבה.
הדבר נכון גם לגבי סעיפי החוויה הקיומית העמוקה בצל הקורונה. אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם שאלות מוסריות שלא נתנו את דעתנו עליהן קודם: על קדימות בסדרי טיפול רפואי; על "הלשנות" והתמודדות עם יחידים המסכנים את כולנו; על האחריות הנתבעת מעובדי ציבור שונים ועל הסכנה של ניצול אחריות זו כדי לפגוע בהם; אנו חוזים בגילוי ערוותה של טענת ה"משילות", ורואים כיצד שלטון אינו ממלא את תפקידו; אנו פוגשים את החוויות האנושיות התומכות האחת בשנייה, הדואגות למשפחות המבודדות, המכריעות להקפיד על ריחוק חברתי כדי לשמור על חיי קבוצות הסיכון, ועוד עניינים מופלאים שנמצאים בחלק מנשמתנו, ומציגים את הטוב והיפה שבאדם, ועוד ועוד.
אין אנו יודעים לשער לאן פנינו. אין בכוחנו להעריך ברמה גבוהה של וודאות מה יהיו אתגרי השנה הקרובה, ומה יידרש מאתנו כדי לעמוד בהם. אך גם את תחושת אי-הוודאות והשבריריות אנו מסוגלים להפוך לכוחות יצירה עמוקים, בכיוונים שונים ומנוגדים, ולהוסיף את התהליך הרוחני הזה למה שאנו עושים לאור השנים כולם – ההכרה ביכולת האדם ובעוצמתו. העמידה מול העתיד המעורפל וחידוד המבט על העובדה שלא הכל תלוי בנו יכולים לפתח בנו את החשיבות של האנושיות, של החמלה, של הסולידריות, של ההכרה בחולשה והצורך בדיבוק חברים כדי לחיות בצילה; הם יכולים לפתח בנו את התפילה, את הפנייה לריבונו של עולם, את בקשת התשובה החסד והרחמים; הם מפגישים אותנו עם הענווה שבנו, ועם הכרת המגבלות, ויש בכך ערך עצום, ועוד ועוד.
ובמיוחד – הברכה. הברכה שנברך בה איש את רעהו. ההמשכה של הטוב הא-לוהי לכל אחד. בקשת החיים, בקשת הפרנסה, בקשת הערבות ההדדית, בקשת התנועה המשותפת – שתהא זו שנה שנבקש יותר נכון, ומכוחה של הבקשה גם נזכה לאורה המיוחד של נעם ה' עלינו. שנה טובה.
(רה"ש תשפ"א)
