פסח מצה ומרור – ממשבר לצמיחה ולגאולה

בליל הסדר נזכיר את המשנה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (משנה פסחים י ה). בכל שנה עלינו לברר מהי המשמעות של יציאת מצרים עבורנו, למצבנו המיוחד, האישי והכללי. ליל הסדר הקרוב יהיה שונה ויחודי ביחס ל'סדרים' שהכרנו.
חג הפסח הוא 'חג החירות' ובשל כך אנו אוכלים מצה. בזמן בית המקדש אכלו גם קרבן פסח, שניהם מבטאים את היציאה לחירות. אולם מדוע אנו אוכלים גם מרור? מדוע עלינו להזכיר את טעם הגלות המרה והטרגית, לאחר שזכינו לצאת ממנה לחרות?
בתחילת המשנה שהזכרנו נאמר: "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. פסח – על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים וכו'. מצה – על שום שנגאלו אבותינו ממצרים וכו'. מרור – על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים, וכו'". מדבריו אנו למדים שהזכרה זו היא חובה! ומי שלא 'אמר' לא יצא ידי חובתו בליל הסדר!
הראשונים נחלקו בשאלה האם 'לא יצא ידי חובתו' כלל'! או שלא יצא ידי חובתו 'כראוי', אבל בדיעבד יצא ידי חובתו? (המאירי פסחים קטז א, ריטב"א סוכה כח א, רמב"ם חו"מ ז ה, 'זבח פסח'-לאברבנאל על ההגדה ועוד).
כמו כן נחלקו על איזה מצוה נאמר ש'לא יצא ידי חובתו'? האם ידי חובת מצות עשה מדאוריתא שבאכילת קרבן פסח, מצה, ומרור כיוון שלא באר את טעם אכילתם, או שמא כוונתו שלא יצא ידי חובת מצות עשה דאוריתא של סיפור יציאת מצרים אם לא 'אמר' מהי משמעות הפסח המצה והמרור, שכן הם עיקר ה'סיפור'. ומכאן שהמינימום הנדרש למצווה הוא אמירת דברי ר"ג.
לשיטה ש'לא יצא ידי חובתו' באכילה נשאלת השאלה: "לא מצינו בשאר מצוות דבעיא שיאמר בהן: 'על שום מה?' דסגי להו בברכה על המצווה!" (מהרש"א פסחים שם). אמנם התוספות כבר השיבו על השאלה. מהפסוק: "ואמרתם זבח פסח הוא וגו'" אנו למדים שזוהי מצוה יחודית שחובה 'לומר' את טעמה ומההיקש לומדים גם על המצה והמרור (שם).
מדוע יחוד זה קיים דווקא בליל הסדר?
פירוש רבנו מנוח (מפרשני הרמב"ם) עשוי להיות משמעותי עבורנו בליל הסדר השנה: "כל מי שלא אמר ג' דברים וג': כלומר צריך לאומרן ולפרש טעמן. כי לכל המצוות יש טעם. וידיעת טעם המצוות עיקר גדול אחר עשייתן (לשם קיומם א.ש.) וכו'. ואם ידיעת טעם שאר המצוות טוב, כל שכן דרישת טעם מצות בפסח! לפי שבהזכרתם יתעורר האדם להאמין בשם אמונה תמה ושלימה כי בגאולה ההיא נגלה לכל ישראל וגלוי לכל העמים כי לו לבדו הממשלה בשמים ובארץ. (בליל הסדר עוסקים ביסודות האמונה. הזכרת טעמי הפסח, המצה והמרור מחזק את האמונה א.ש.)" (רנו מנוח על הרמב"ם חו"מ ז ה).
בהמשך התייחס למשמעות האמונית של המרור: "וזהו שהתקינו לומר אח"כ: 'בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו וכו", ובזכירה הזאת תהיה יראת ד' על פניו תמיד בראותו השגחת ד' שהיתה בישראל ולא יסור לבו ממנו ית' לעולם. ואם יצר לו זמנו מאד יבטח בד' מקווה ישראל מושיעו בעת צרה, וכמו צרת גלות מצרים היתה סיבה להיטיב להם באחריתם, כן כל צרות הגלות הזה הם סיבה לישראל להושיעם תשועת עולמים" (שם).
אכילת המרור לדורות נועדה להטמיע את התודעה שתוך כדי השעבוד והסבל, מתחת לפני קרקע המציאות נרקם תהליך של גאולה ושינוי. 'בזמן אמת' לא רואים אותו, אולם כאשר התהליך התת קרקעי מבשיל הוא מבצבץ ומופיע במציאות. לכן המרור הוא חלק בלתי נפרד מליל הסדר ואין פסח ומצה ללא מרור!
ראש הממשלה ציטט בשידור לאומה (בשמו של רב) את הסברו של מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל ז) שאין הכוונה שהצרה תסתיים ותהיה תשועה, אלא שהתהליך של הצרה הוא אשר יוצר את התשועה.
"וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב – אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער". (דעת תבונות לרמח"ל סי' קמ"ו).
אנו מתפללים לסיום מהיר של מגפת הקורונה העולמית על הקושי והסבל הכרוך בה. אולם בליל הסדר השתא תתחדד התובנה; שבמהלך המגפה נרקם שינוי דרמטי בסדרי עולם ואנו מתפללים שיהיה לטובה. ו"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז טו).
(צו תשפ)