כל המאמרים במדור מועדים

בעיני רבים שההיכרות שלהם עם חסידי ברסלב היא עם אלה הנוסעים בטנדרים גדולים ומקפצים ברחובות, הדימוי של ההולכים בדרכו של רבי נחמן מאומן היא לא

תקיעת השופר של מוצאי נעילה ביום כיפור מתחברת אצלי בחיבור ישיר אל הצפירה ביום השואה וזו שבאה בעקבותיה ביום הזיכרון לחיילי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

הרב חגי לונדין, ראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו מתי למעשה אנו צוחקים? צחוק פורץ כאשר ישנה 'שבירה' של הרצף ההגיוני הצפוי. לדוגמא, צחוק פורץ

חג הפורים זכה לשמו בשל הפור שהמן הפיל בהחליטו להשמיד את העם היהודי (אסתר ג', ז'): "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ

שמעון יצחקי (שיץ),רו"ח,נשיא אלביט הדמיה אחת השאלות המרכזיות העולות למקרא המגילה נוגעת לתגובתו של אחשורוש לדבריה של אסתר המלכה לאחר המשתה השני. אסתר מטיחה במלך

המדרש (חולין קל"ט:) מבקש למצוא עוגן לדמותו של מרדכי בתורה: "מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא". המדרש קושר בין דמותו של

מגילת אסתר היא מקור לא אכזב למנהגי ישראל רבים לאורך הדורות. כך, מנהג הקדמונים הרווח עד היום בשווקים למכור במיטב החנויות מחלצות קרועות, כמאמר הפוסק

"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף ..וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן … וְשֵׁשׁ" (שמות פרק כה', ג') "חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף

אחד המקורות שמהם שאבו שונאי ישראל וגורמים אנטישמיים למיניהם את הגושפנקא לשנאתם, והצדיקו בכך את הפוגרומים כנגד היהודים מופיע במגילת אסתר: "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים

סיפור יהודי מספר על שני בחורי ישיבה "בריסקאיים", המחמירים במצוות עד הפרט הקטנטן ביותר, שבערב יום הפורים ערכו סיור בכל העיירה כדי למצוא "אביונים" שניתן