הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מדורת ל"ג בעומר, אותה נציין בעזרת ד' בעוד שבוע, מהווה אירוע אותו ילדינו מאוד מאוד אוהבים – וטוב שכך. מדורת ל"ג בעומר מהווה גם הזדמנות עצומה לאתגור הילדים, ולניסיון לעצב את דרכם בלי להשתלט עליהם. ומפני מה היא מהווה הזדמנות? בשל העובדה שניתן לבנות סביבה פירמידה שלמה של עולם ערכים ויסודות רוחניים, וכל זה לא רק שלא נועד לצמצם את שמחתם ואת בילויים סביב המדורה, אלא רק להעצים אותה.
מהם נדבכי המדורה? הנדבך הראשון הוא מדורה כשרה במובן דיני הממונות שבדבר. על אף הפיתוי הגדול לקחת עצים מכל הבא ליד, יש דברים מותרים ויש דברים אסורים. צריך להקים מדורה בעצים כשרים, שהם מותרים ללקיחה ואינם שייכים לאף אחד, ובמקום בו מותר להקים מדורה ואין בו פגיעה ברכוש ציבורי או פרטי. הדבר מאפיין את כל גישתנו היהודית וההלכתית שאין טעם במצווה הבאה בעבירה, והעובדה שעושים דבר מה חיובי אינה מתירה לפעול בצורה שאינה מותרת. כשרות המדורה אינה נוגעת לעצים בלבד אלא גם למזון המוגש בה – זו הזדמנות לעסוק עם ילדינו בשאלות כשרות, השגחה, קנייה וטיפול במוצרי בשר, והנה לנו נדבך ראשון.
הנדבך השני הוא כשרות בתחומי בין אדם לחבירו. שאלת ההזמנה למדורה וההחרמות של ילדים כאלה ואחרים, הדאגה לילדים עולים או מוגבלים בנגישות, הנכונות לשתף במדורה גם את אלה שאינם נמצאים בדרך כלל במרכז ההוויה החברתית – הופכת את המדורה למקום כשר, בו השמחה משתלבת עם ההכרה שעושים את הדבר הנכון והראוי. מדברי הרמב"ם על ימים טובים עולה כי אין טעם של ממש בקיומה של סעודת חג (והדבר נכון גם לגבי מדורת חג) כאשר לא נמצאים במסגרתה גם אחרים שלא מוצאים את מקומם. בין אדם לחבירו במדורה כולל בתוכו תכנון המדורה במקום בו הדבר יצמצם ככל שניתן את הפגיעה בשנת אלה הגרים בשכנות למדורה, או אלה שצריכים לקום למחרת לעבודה. כל אלה לא נועדו לצמצם את השמחה, והנה לנו נדבך שני.
הנדבך השלישי, והוא המאתגר ביותר, הוא הנדבך הערכי-רעיוני. שאלת האווירה במדורה אינה יכולה להיות מוכרעת ומעוצבת ימים ספורים לפניה. היא כמובן המשך ותוצאה של כל מה שאנו מטמיעים בילדינו, ושל כל מה שהם רוצים לבטא בשעה שהם חופשיים ומשוחררים מאתנו. נכון יהיה גם להימנע מניסיון לכפות את עצמנו עליהם. אף על פי כן, נכון יהיה גם לנסות ולהעצים אותם. גם אם הדבר לא יצליח במלוא מאת האחוזים, הרי שדווקא באירוע המושתת ביסודו על הבחירה החופשית שלהם, כל התקדמות ואפילו קטנה, וכל הכרעה שלהם ביחס לגבולות או לאופי המדורה היא משמעותית, לעיתים יותר מכל העבודה החינוכית שלנו במשך השנה. על כן, הייאוש צריך להיות מאתנו והלאה ובוודאי שההפקרות אינה דרך ראויה.
אנו יכולים להציע להם לבסס את המדורה בניגון ובשירה, ולעודד אותם לפתח אותה בתחום זה; אנו יכולים להציע להם לשחק גם בנושאים שהם מעבר להשחתת הזמן; אנו יכולים לעודד אותם במישור האישי לבנות את מעמדם החברתי על דברים אמיתיים, ולא על מתיחות, הלבנת פנים ורדידות אנושית. האמון שלהם בהם צריך להיות מוקרן הן דרך החרות שאנו מעניקים להם והן דרך האתגרים שאנו מציבים להם. דווקא הורים המציבים בפני ילדיהם אתגרים עושים את הדבר הנכון. הם משדרים לילדיהם שהם נמצאים שם ולא אדישים למה שעובר עליהם, והם מקרינים לילדיהם אמון עמוק בכך שהשפה אינה שפה של אזהרות ואיומים אלא שפה של ציפיות ואתגור. הצירוף של הנדבכים השונים של המדורה צריך שיתחיל כבר מהיום, כדי שבמוצאי שבת בשבוע הבא תתרחש בעירה חיובית ולא שריפה מכלה של יסודות חיינו.
(אחרי מות תשסז)
