"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת." (ויקרא כ"ג, מ"ב) מאפייניו של חג הסוכות ומיקומו במעגל השנה (סיום הימים הנוראים, תחילת הסתיו), מהדהדים
בימים שבהם הבידוד היה למצוות היום, וכל איש יושב תחת קפסולתו ותחת קפ-סוכתו, והמתח החברתי בין מחנות שונים עולה לגבהים, ראוי שנשוב וניתן דעתנו ליסודותיו
חג הסוכות נפתח השנה בחפיפה עם יום השבת, ולשתי המצוות הללו קווי דמיון רבי משמעות. האדם אמור להיכנס לשבת מתוך הרגשה שכל מלאכתו עשויה, ובדומה
אחד הדיונים הפילוסופים והמרכזיים בספר קהלת הוא סוגיית "צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו". שאלת הגמול היא שאלה כואבת. קשה לעכל מציאות בה צדיק אובד
בחג הסוכות ושמיני עצרת נסגרים מספר מעגלים. מעגל 'שלושת הרגלים' שמקיף את השנה ונחתם ע"י חג הסוכות: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני
"יראה לי לומר בזה ש[…]לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה". במלים אלה פותח ר' יואל סירקיש, הבית חדש (ב"ח)
אחד היסודות הגדולים ביותר של חג הסוכות הוא ראייתו כצד הנמצא בדיוק במהלך ההפוך מחג הפסח – מלחמה ושלום. פסח הוא בתחילת הקיץ, ״לעת צאת
אבסורדי ככל שזה יישמע, אפשר שדווקא השנה, בשל הבידוד – מרצון או מאונס – שחווים רבים מאתנו (כמו גם ה'קיצוץ' בשירת היחד הקהילתית בבית הכנסת
בספרו "אורות התשובה" (יד-א) מזהיר הראי"ה קוק מפני הסכנה כשהאדם מתרומם לעולמות עליונים תוך התנתקות מחיי המציאות הארצית, וכך הוא כותב שם: "לפעמים על ידי
בתום פסוקי שירת האזינו מצווה משה רבנו: "ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום, אשר תְּצַוֻּם את בניכם לשמור לעשות את כל דברי
