הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')
כשהחליט המלך להביא את ושתי, הוא שלח אליה את שבעת הסריסים, בלי כל דיבורים והסברים. כמו שהמלך הזמין מבלי לנמק, כך גם ושתי ממאנת בלא נתינת כל הסבר, והתוצאה ידועה: הדחת המלכה. אילו היה אחשוורוש פונה אל ושתי בעצמו, ומזמין אותה למשתה בארבע עיניים ובמתק שפתיים, ייתכן מאוד שהיא הייתה נענית בחיוב. גם אם היתה ושתי מסרבת בשיחה אינטימית ומסבירה לבן זוגה את סירובה, ייתכן שהיה מקבל זאת בהבנה, ולא מתמלא זעם וחמה. בכל מקרה אילו ההזמנה והסירוב היו מתבצעים בשיחה אישית, הם היו נשארים בינו לבינה, ולא מאיימים על כל גברי הממלכה. חוסר תקשורת בין בני הזוג המלכותי, יצר חגיגה לתקשורת הפרסית, ובהיעדר דיבור בין אחשוורוש לוושתי, הסירוב הפך לאייטם חם בפי כל העם, ולאחשוורוש לא היה מנוס מנקיטת צעד דרסטי.
ההדחה של ושתי התבצעה אף היא ללא שום שיג ושיח בין המלך השורר למלכתו הסוררת. הוא לא בירר ולא חקר, לא קיים שימוע ולא דיון מסודר, ובאבחת צו מיותר, הסיפור של ושתי נגמר.
חוסר התקשורת בין ראשי השלטון הפרסי חורז את כל המגילה. כשאחשוורוש נועץ בהמן מה ייעשה באיש אשר המלך רוצה ביקרו, הוא לא מסביר במי מדובר, והמן החומד יקר וגדולה מסדר למרדכי תהלוכה מרשימה, ולעצמו השפלה מביכה.
התקרית הקריטית ביותר במגילה נובעת אף היא מחוסר תקשורת. כשהמלך רואה את המן נופל על המיטה, הוא מסיק מסקנה באימפולסיבית פזיזה: המן רוצה לכבוש את המלכה. גם כאן לא מתבצעת בדיקה, ואחשוורוש לא מזמין את המן לשיחה או לחקירה. תמונה אחת שהמלך ראה, מובילה את המן לעמוד התליה.
לעומת הדמויות הראשיות של הפרסים בולטת דמותה של אסתר, שכל פועלה טבוע בחותמה של תקשורת בריאה. אף כשהייתה ספונה וטמונה במעמקי הארמון, הצליחה אסתר להידבר עם מרדכי המתהלך בחוץ. יתרה מזו, באמצעות מרדכי השכילה אסתר לתקשר עם כל הקהילה היהודית, ולדרוש מהם לצום לקראת מועד כניסתה אל המלך.
כשנכנסת אסתר לפעולה למען עמה, היא יוזמת פגישות עם המלך בארבע עיניים, ולאחר מכן היא מזמנת שתי ישיבות עבודה (משתאות בפרסית) עם המלך והמן. אסתר היטיבה להבין שכדי לפעול נכון ולהצליח מוכרחים להיפגש, לדבר ולשוחח.
אולי בשל כך נצמדת לפורים ברוב השנים פרשת 'תצווה', המבליטה את אהרון, ומעלימה את משה. אהרון, הדובר הראשון בהיסטוריה, ידע לתקשר עם כל חלקי העם, לחבר מחדש בני זוג וחברים שנקלעו לעימותים, ולהציב דגם מופתי של תקשורת גואלת.
הנפילות הקשות של הדמויות הגבריות הפרסיות, לעומת הצלחתה המרשימה של אסתר המלכה, מלמדים על חשיבותה העצומה של תקשורת בריאה. כשאנשים פועלים באופן שרירותי ומכני, בלי להקשיב ובלי להסביר, הם מועדים למעידות ולהבאת צרות מיותרות על עצמם ועל זולתם. תקשורת בין-אישית בין בני זוג ובין הורים וילדים, בין יחידים ובין קבוצות ומגזרים, יכולה לבנות קשר בריא ומועיל ולטפח יחסים תקינים. מי שיודעים להקשיב ולדבר, מסבירים את עמדותיהם ומקשיבים גם לאחר, מביאים רווח והצלה לכולם, ולפעמים אף לגאולת העם.
(תצווה-פורים תשפ"א)
