"לא בבית המשפט צריכה סוגיית החמץ להתברר. ועדיין זה אפשרי –
אפשר כמעט למנוע את הכנסת החמץ לבתי החולים !
במקום לחרף את בג״ץ על אף שלא הייתה לו ברירה אלא לפסוק כך, במקום לגלות פנים בתורה שלא כהלכה ביחס לאיסור ראיית חמץ, במקום לאיים על חקיקת פיסקת התגברות, במקום לטעון שאנשים לא יבואו לבתי חולים, במקום לחייב אנשי ביטחון לבדוק את כשרות האוכל המובא לחולים – אפשר להגיע להסכמה.
להסכמה כי המדינה מפנה את תשומת הלב שחמץ בבית חולים מפריע.
להסכמה כי מבקשים שלא להכניס חמץ לבתי חולים.
להסכמה כי קולם של רבים רבים שהדבר מפריע להם – יישמע וישפיע.
להסכמה כי יהיה אסור להשתמש בכלים של בית החולים בפסח. ולעוד דרכים.
אולי ננסה את הדרך הזו כדי להגיע לתוצאה מוסכמת ומבורכת, ועל ידי כך אי-הכנסת חמץ בפסח תהפוך לנורמה התנהגותית שעם ישראל כולו יכבד?
התוצאות בוודאי תהיינה טובות בהרבה מכל חקיקה.
המטרה שלא יהיה חמץ בבתי חולים במדינה יהודית היא נכונה.
אבל הדרך, אוי הדרך, יכולה לעבור בהצלחה גדולה יותר לא דרך בתי משפט וחקיקה", כך הגיב הרב יובל שרלו להחלטת בג"צ השבוע ולתגובות בעקבותיה.
לפני כשמונה חודשים, בסמוך להחלטת בג"צ בעניין, השיב הרב שרלו לשאלה בעניין:
"מבחינה הלכתית, אין שום איסור לבוא לבית חולים כאשר יש חולים שאוכלים שם חמץ. אני מקווה שהרבנות לא אמרה שיש איסור כזה, כי זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. לא זו בלבד, אלא שמוטל על הרבנות להזהיר בני אדם מלהסתכן ולהחליט לא לבוא לבתי חולים במצב של סכנה, ולקבוע שחובה הלכתית לבוא. כל זה כמובן אם מדובר בחמץ של החולים, ולא בכלים של בית החולים וכדו'.
מבחינה פסיכולוגית, הרבנות צודקת שיהיו אנשים שיימנעו מלבוא לבתי החולים בשל כך. האם זו סיבה לאסור הכנסת חמץ לבית החולים? מחד גיסא זו בעייתם של הנמנעים, ולא בשל כך מותר לאסור להכניס חמץ לבית החולים, אך מאידך גיסא בסופו של דבר אנו רוצים להציל חיים, גם את של אלה שלא נוהגים כשורה.
מבחינה לאומית – זו שאלה של חזון המדינה היהודית, ועד כמה איסור הכנסת חמץ לבית החולים פוגע בחזון זה, עד כמה יש בו פגיעה בחיי הפרט וכדו'. נושא גדול לוויכוח.
אני מצטער מאוד שהדבר הגיע לבית משפט. אני תומך בפוליטיקה של הסכמות, וניתן היה להגיע להסכמה בין הצדדים השונים, שתאפשר לחולים להביא לבית החולים מה שהם רוצים, ומאידך גיסא תעצב רשות רבים ציבורית של פסח. משעה שלא חותרים להסכמות – אלה התוצאות".