כל המאמרים במדור מועדים

הנאום של רות המבקשת לדבוק בנעמי הוא אולי אחד המרשימים והמרגשים במקרא כולו: "וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙: אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙

רגישותן המיוחדת של התורה והנבואה לגר באה לידי ביטוי במקומות רבים. זהו הנושא שהתורה מצווה עליו יותר מכל נושא אחר – "ואהבתם את הגר, כי

חג השבועות ושבת פרשת נשא סמוכים זה לזה, בזמנם ובעניינם; מקומה המרכזי של התורה וחשיבותה בחיי המעשה. בסמיכות זו יש ענין מיוחד השנה. בפרשת נשא

ממבט שטחי, לא ניתן לצייר פער גדול יותר מאשר מעמד מתן תורה ומעמד הגרים בחברה. מעמד הר סיני הביא את עם ישראל למקום הקרוב ביותר

לפי הפתגם שטבע רס"ג בספרו אמונות ודעות [מאמר ג ז']: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", משמע שיחודו של עם ישראל הוא מפני התורה, וכך משמע

בסיפור מגילת רות מתוארות שש דמויות, שלוש מהן מרכזיות: נעמי, רות ובועז, ושלוש האחרות הן דמויות משנה: ערפה, הנער הניצב על הקוצרים, והגואל. דרך כלל,

קהילת קודש בית לחם נחרתה בתודעתנו באופן חיובי ביותר. אנו זוכרים כיצד בהגיע נעמי ורות לבית לחם "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר", והנשים רעשו וקוננו למראה נעמי

יאיר נווה לאחר פירוט ארוך של עבודת הכהן ביום הכיפורים, אומרת התורה ״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה׳ תטהרו״ (

במשך שנים נהגנו לסיים את שיחות ערב יום הכיפורים בברכת 'צום קל'. בהחלט היה לברכה זו על מה שתחול: יום הכיפורים הוא הצום הארוך ביותר

'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה'. האותיות החותמות את המילים שבפסוק מרכיבות את שמו של התנא רבי עקיבה. ביום הכיפורים אנו נבראים מחדש בדיוק כמו