איכה אשא לבדי

הרב יוסף צבי רימון

בפרשת השבוע אנו קוראים את דברי משה לעם ישראל (דברים א', יב):
" אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם"
נחלקו רבותינו הראשונים אם פסוק זה נאמר כתלונה או לא. רש"י מבין שמשה מביע כאן תרעומת על עם ישראל:
"טרחכם – מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין…"
אבל הרמב"ן מסביר שאין כאן תלונה על ישראל, אלא תיעור של צורך מציאותי בעקבות גודלו של העם:
"וטעם טרחכם ומשאכם וריבכם – … כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם…"
נראה שפשט הכתוב מחזק את שיטת הרמב"ן, שהרי בפסוקים הקודמים לפסוק זה, משה מתאר את גודלו של עם ישראל, ואף מברך אותו שיתרבה פי אלף. רק לאחר פסוקים משמחים אלו, עובר משה לפסוק המובא בתחילת דברינו:
" וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם: ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: יה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:…"
אמנם, נדמה שקהילות אשכנז נהגו כרש"י, שהרי הם נהגו לקרוא פסוק זה בניגון נוגה, בטעמי איכה.
ייתכן, שאף אם הרמב"ן צודק, והצורך במינוי דינים נוספים קשור במציאות הטבעית של עם כל כך גדול, בכל זאת יש סיבה לקריאת הפסוק בטעמי איכה.
הספורנו בפירושו, ביאר כרש"י שיש כאן תלונה, אך את הסיבה לתלונה הוא ביאר באופן אחר. משה התרעם על כך שלמרות שעם ישראל היה עסוק בעניינים שברומו של עולם, בכניסה לארץ ישראל, בכל זאת רבים מתוכו התעסקו במריבות קטנות:
"וריבכם. בעניני הדין ותביעת ממון. וזה ספר להזכירם את פשעם שאע"פ שבשר אותם שיכנסו לארץ בלתי שום מלחמה שהיה ענינה רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם ועניניהם במדבר לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו צריכים לדיין פרטי ואין זה כי אם מרוע לב".
קריאת הפסוק בטעמי איכה, יכולה לומר לנו שעל אף שהוויכוחים והמריבות הם טבעיים, הם מצביעים על כך שהעם לא היה בתודעת שליחות, ולא הפנים את גודלו של האירוע ההיסטורי שהוא עמד בפניו. לפני ט' באב, אנו צריכים לצאת מן המריבות הקטנות, ולהתאחד סביב האידיאליים הגבוהים המניעים את קיומנו.
השנה הנוכחית אינה פשוטה. אנו נדרשים פעם אחר פעם לזכור ולהפנים את השליחות שלמענה אנו נמצאים כאן, בארץ ישראל. אולם, נדמה שדווקא השנה אנו מגיעים לט' באב לאחר תקופה של סערות ומחלוקות רבות העוסקות במפריד ובשונה. נשתדל להאזין לקריאת התורה כקריאת השכמה להתעלות מעל למבדיל, ומעבר למריבות, ולזכור את השליחות המשותפת הגדולה של כולנו.
(דברים תשעו)