זמני הסליחות

פעם זה היה יותר פשוט. המנהג היה לומר את הסליחות באשמורת הבוקר, קרי בחלק האחרון של הלילה, לפני עלות השחר. על פי הזוהר והקבלה זהו זמן של רחמים, בו השכינה מתעוררת בצער על גלותה ועל ישראל ועל כן זהו הזמן הראוי ביותר להרבות בתחנונים (וגם ללמוד תורה, בייחוד תורת הסוד). לפיכך, אנשים קמו שעה קודם, בעוד לילה, אמרו סליחות ומשם המשיכו לתפילה עם נץ.
אך כיום דרישה זו הפכה קרובה לבלתי אפשרית. קימתו של אדם ממוצע בבוקר כיום היא כשעתיים שלוש לאחר עלות השחר. אם נדרוש ממנו לקום גם עוד קודם עלות השחר לסליחות, הוא יצטרך להקדים קימתו כשלוש-ארבע שעות לפני זמנו הרגיל. אין צורך לפרט מה ההשלכות של הדבר ביחס להתנהלותו במשך היום.
אפשרות תיאורטית הייתה להקדים את זמן הסליחות ללילה במקום הבוקר, אך גם זו נדמית כבלתי אפשרית. להלכה, אין אפשרות להקדים את הסליחות לפני חצות הלילה. מועד הסליחות נקבע לזמן שהוא עת רצון למעלה בשמים, וזמן זה הוא לכל המוקדם מחצות הלילה ואילך. על כן, מי שרוצה להקדים סליחותיו ללילה צריך לעשות זאת לאחר חצות הלילה – בימינו, לאחר 12:30 בלילה. גם בעידן המודרני והמתועש, זהו זמן שרוב העולם כבר ישן.
בעיה זו, של זמני אמירת הסליחות, העסיקה שניים מאחרוני זמננו שהציעו – כל אחד בדרכו – פתרון יחסית נועז. נפתח בר' משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים בדור האחרון בארה"ב. כאמור, להלכה לא ניתן להקדים את הסליחות לפני חצות הלילה, אך ר' משה פיינשטיין, שהיה מודע שאם לא יוקדמו הסליחות, יש חשש שאנשים יוותרו עליהן, פסק שכהוראת שעה ניתן להקדים אותן גם לפני חצות. וכך כתב (אגרות משה או"ח, ח"ב סימן קה):
"אם הוא באופן שאי אפשר מחצות ולהלן ויתבטלו אותו הצבור מסליחות, יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמרא, אלא הם מדברי רבותינו האחרונים על פי ספרי הקבלה שמסתבר שאין בזה ענין איסור… ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להציבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר לומר אף מתחלה… אבל צריך לפרסם ולהודיע שהוא רק הוראת שעה מפני הדחק רק בשנה זו ולשנה הבאה יאמרו סליחות בזמן".
יסוד ההיתר להקדים את הסליחות טמון בכך שלסליחות אין מקור בדברי התלמוד והן מבוססות בעיקר על תורת הסוד. אשר על כן, אין כאן שאלה של אסור או מותר אלא שאלה של ראוי ולא ראוי. ממילא, כאשר יש חשש שאנשים לא יגיעו לסליחות אם לא תתקיימנה בשעה נוחה בשבילם, הרי שמותר כהוראת שעה בלבד לקיים אותם מוקדם יותר, ובתנאי – שהכל ידעו שזו הוראת שעה בלבד ולא הלכה קבועה.
ר' משה פיינשטיין מוסיף שהזמן הראוי לומר סליחות מוקדמות הוא בתום השליש הראשון של הלילה, שכן אז יש עת רצון בשמים.
פתרון אחר העלה הרב עובדיה יוסף. גם הרב עובדיה הבין ללב לומדי התורה שקשה עליהם השכמה מוקדמת, אך סירב בכל תוקף לאפשר להם לומר סליחות קודם חצות. הפתרון לדעתו הוא אחר. לתלמידי ישיבה שלומדים עד מאוחר ולא יכולים לומר סליחות לאחר חצות הוא מתיר לומר סליחות רק בימי ב' ו-ה' בחודש אלול. מאידך, בעשרת ימי תשובה הוא מחייב אותם בכל הסליחות (שו"ת יחווה דעת ג, מד).
הנה לפנינו שני פתרונות נועזים של גדולי הפוסקים לבעיה שנגרמה בעקבות שינויי הזמנים. אני מכנה פתרונות אלה כנועזים מפני שקשה מאד למצוא מקור או היתר לאמירת סליחות קודם חצות, כפי שתקף הרב עובדיה את פסקו של ר' משה פיינשטיין, ומאידך קשה למצוא פטור מאמירת סליחות בימי השבוע, כפי שטען הרב עובדיה יוסף.
ומה היום? האם תהיה תעוזה לפוסקי ימינו להציע פתרונות נוספים לזמני אמירת סליחות?
(כי תצא תשעה)