הדברים ה'קטנים'

בתחילת איכה רבה (סימן כד) מתארים חז"ל בפירוט כיצד קמו אבות העולם בזמן חורבן הבית והתפללו על בניהם המובלים לגלות. אברהם פותח בתפילה ומבקש רחמים על העם בזכות העקדה, יצחק מבקש עליהם רחמים על נכונותו להיות מוקרב ויעקב מבקש רחמים בזכות הייסורים שחווה בהיותו בבית לבן, ולמרות זאת הצליח להקים שנים עשר שבטים. גם משה רבנו מצטרף לתפילת האבות ומעלה את ארבעים שנות ההנהגה במדבר והסבל הרב שהיה כרוך בכך. כל התחינות, שנאמרו על ידי אבות האומה בהתרגשות ומתוקף אחריותם לדורות הבאים, לא נענו. לאחר מכן, מתאר המדרש, משה צועד עם ירמיהו ונחשף לאסון הנורא, ומשתדל לנחמם, שכן את הנעשה לא ניתן להשיב, שכבר נגזרה הגזרה. אולם באותה השעה הופיעה דמות שלא זומנה לאירוע זה, וביקשה את זכות הדבור מריבונו של עולם:
'באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם. גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי. והוקשה עלי הדבר עד מאוד, כי נודעה לי העצה. והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר מכן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב החליפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנים, שמסרתי לבעלי כדי, שיהא סבור שהיא רחל… וגמלתי חסד עם אחותי ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי, ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך אל חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודת אלילים, שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן'.
כאמור, הקב"ה לא קיבל את תפילת האבות, אך לעומת זאת כן השתכנע מדברי רחל. מה היה סוד הקסם בדבריה של רחל? מן הסתם, רחל עמדה מן הצד והקשיבה לזעקות של אבות העולם ושל משה, וראתה כי אין הקב"ה עונה אף לא לאחת מבקשותיהם. הסיקה מכך רחל, שלא הדברים ה'גדולים' ההם שציינו האבות, יעשו את העבודה. רחל ביקשה לציין מעשה אנושי, שהתרחש במסגרת המשפחה ולא בפן הלאומי הרחב. רחל מציינת את רחמנותה על אחותה, שגרם לוויתור אישי כבד ובלבד שאחותה לא תתבזה – עולם חסד ייבנה.
דומני שהמסר המרכזי מסיפור זה, שבית המקדש לא ייבנה רק מתוקף זכות אבות, על אף שהייתה להם מסירות נפש. המסר הוא שיש לשאוף למעשים כדוגמת סיפור החיים האנושי של רחל. העוצמה נמצאת דווקא בסיפורים האנושיים הנעשים מדי יום ביומו, שבמהלכם מתגלית רגישותו של האדם. במעשיה של רחל היא הקריבה את היקר לה ביותר. היא ויתרה על אהובה יעקב למען אחותה. לאחר אותו מעשה נאמר: ' וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת'. מסביר המהרי"ל דסקין, שאהבתו של יעקב לרחל התעצמה בעקבות מסירת הסימנים לאחותה. יעקב התרשם מרגישותה של רחל אפילו ששילם על כך מחיר. בימים אלו שאנו מקוננים על חורבן הבית יש לזכור את 'קפיצתה של רחל' לדיון והלימוד מכך, שהרגישות ביחס לזולת ויכולתנו להעניק ולתת לו, יכולה לחולל שינוי ולבנות את האומה והמדינה.
(דברים תשעו)