כל המאמרים במדור מועדים

הפעם הראשונה שבה חגגתי את יום ירושלים הייתה כשהייתי בת 15. הכותל שוחרר אמנם 17 שנה קודם לכן, וכילדה, בביקורי טרום עלייה לישראל, הייתי שם

יש ערים יפות בעולם. יש ערים מרתקות, עתיקות, רועשות או שלוות. אבל ירושלים איננה רק עיר. ירושלים היא רגש. היא שכבה פנימית של זהות, זיכרון

המזמור שמספר אודות געגועי בני הגולה לירושלים, הפך למזמור נבואי על שחרור ירושלים בימינו. "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשלים… שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת

אנחנו נמצאים בערבו של יום ירושלים, וכמי שנמנה עם חטיבת הצנחנים שכבשה/שחררה את ירושלים במלחמת ששת הימים, איני רשאי ואיני יכול לעבור על פני היום

השבת, פרשת אחרי מות-קדושים, מגיעה מיד לאחר סיומו של רצף ימי הזיכרון והעצמאות, זמן ראוי להתבונן על הקשר העמוק שבין שני המועדים המכוננים של חודש

בפסוק הפותח את פרשת אחרי מות התורה חוזרת ומזכירה את מות שני בני אהרן שעליהם מסופר בפרשת שמיני (ויקרא ט"ז א'). אחרי סיפור האסון ותגובת

די סמוך לשמחת תורה הנורא, מתוך תחושה עמוקה של חוסר אונים ורצון בוער לעשות משהו, הצטרפתי לפרויקט "סיפור. חיים" להנצחת נופלי חרבות ברזל. עד כה

ביום העצמאות השנה, נציין שבעים ושמונה שנים להולדתה של מדינת ישראל. שבת זו שבה אנו עומדים, פרשת תזריע-מצורע, נמצאת בדיוק בתווך שבין שני מועדים: יום

השורות הבאות נכתבות בשבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל וחללי פעולות האיבה ויום העצמאות שלאחריו. אם יש בלוח השנה ימים