רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)הצטננות או בשמה המדעי דלקת חריפה של הלוע העליון והאף, היא מחלה נגיפית קלה ומידבקת של דרכי הנשימה העליונות. תסמיניה כוללים, בין השאר התעטשויות, נזלת, גודש באף, שיעול, גרון צורב או כואב או מלא ליחה, כאב ראש חום ועייפות. עשויים גם לחוש צמרמורת.
מצטער פטור מן הסוכה היא הלכה בהלכות מצוות ישיבת הסוכה, לפיה אדם שהישיבה בסוכה מֵסֶבה לו צער, פטור מהשהות בה. מקורה של הלכה זו נלמד מן מהפסוק "בסכת תשבו שבעת ימים" (ויקרא כ"ג מ"ב), אותו פירשו חז"ל "תשבו כעין תדורו – מכאן אמרו, כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו ארעי" (סוכה דף כ"ח, ע"ב), וכן כתבו בעלי התוספות "דאין אדם דר במקום שמצטער" (תוס' סוכה כ"ו ע"א ד"ה 'הולכי דרכים').
בתלמוד נאמרו שתי דוגמאות ל"מצטער", "משום בקי" (פשפשים או זבובים קטנים), או "משום סירחא דגרגישתא" (קרקע לבנה שהיו טוחים בה את הסוכה), ופירש רש"י שגדר דין מצטער הפטור מהסוכה הוא "שהסוכה מצערתו", "כגון חמה או צינה או סירחה בדברים שסיכך בהן" (רש"י סוכה כ"ה ע"ב ד"ה 'צערא דמימלא').
בתלמוד מסופר "אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא, נשב זיקא, קא מייתי ציבותא [אביי ישב לפני רב יוסף בסוכה, נשבה רוח והפילה קיסמים מהסכך על מאכלו של רב יוסף]. אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא [פנו עבורי את כלי האוכל הביתה]. – אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה! [והרי שנינו שרק משתסרח המקפה מותר להיכנס הביתה]. אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי – כמי שתסרח המקפה דמי לי [מכיוון שאני אנין דעת{איסטניס}, הרי זה דומה עבורי כאילו סרחה המקפה ואני פטור] (סוכה דף כ"ט ע"א).
ממעשה זה למדו הפוסקים שהגדרת הצער איננה אחידה אצל כל בני האדם. ישנם אנשים מפונקים שצער שנחשב למועט בעיני רוב בני האדם ואינו פוטר אותם מהסוכה, ייחשב עבורם לצער גדול והם ייפטרו בו מהסוכה. אמנם סייגו דבריהם ואמרו שדווקא צער שידוע שאניני הדעת סובלים ממנו, נחשב לצער הפוטר אדם כזה מסוכה. אך אם אדם מסוים סובל מדבר שאפילו אניני דעת לא סובלים ממנו בדרך כלל, אין הוא פטור מהסוכה (משנה ברורה, סי' תר"מ ס"ק ט"ז). פְּטוֹר זה מותנה בכך שהצער נובע מהשהייה בסוכה, ואילו בבית הוא לא יסבול ממנו (רמ"א, או"ח סי' תרל"ט, סעי' ה').
כמו כן, הצער הפוטר מהסוכה הוא משמעותי, כזה שאם המצטער היה סובל כך בביתו, היה מעדיף לעבור לבית אחר כדי להימלט מן הצער.
עוד כלל יסודי הביא הרמ"א להלכה בשם המרדכי, שרק צער שנובע מחמת הסוכה, וכשאדם יהיה בביתו יינצל ממנו, פוטר מהסוכה, למשל, אדם שחם לו מאד בסוכה ובבית יהיה לו נעים. אך אם הצער יימשך בבית, גם אם הוא סובל בסוכה אינו נפטר מישיבתה. למשל אם בסוכה הוא סובל מיתושים, אך גם בביתו יסבול מהם, חייב בסוכה (שם, תר"מ, סעי' ד').
משום שאין כל תרופה מקובלת שהוכח רפואית שביכולתה ליירט ישירות את גורם המחלה, אין בנמצא תרופה להצטננות. הטיפול מוגבל לטיפול תומך בלבד, קרי, הפחתת עוצמת וקיצור משך קיום התסמינים. מטרת הטיפול היא לתת לחולה נוחות מרבית ולצמצם את הסיבוכים ואת מחלות המשנה המזיקות. השילוב האמין ביותר הוא שילוב של נוזלים והרבה מנוחה.
המגן אברהם הביא את דברי הבית יוסף שכאשר מצטער מן הסוכה בגלל הרוח, פטור אף מן האכילה ולא רק מן השינה בסוכה, מתוך כך כתב הביאור הלכה "דיש להיזהר בזמן הקור שיהא לבוש בגדים חמים כשסועד בסוכה, כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור ויהיה חשש ברכה לבטלה" (ביאור הלכה סי' תר"מ סעי' ד' בד"ה 'מפני').
