כל המאמרים במדור מועדים

אבא סיקרא ראש בריוני ירושלים – בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי היה. שלח לו: בא בחשאי אלי. בא – אמר לו: עד מתי

בבואנו לכתוב על אודות השבת הקודמת לתשעה באב, נוטה הלב באופן טבעי לגעת בנושאים חשובים, אך כאלה שאנו רגילים לעסוק בהם תדיר. קשה להתעלם מהרלוונטיות

במוצאי שבת קודש יעמדו כל קהילות האשכנזים ויצטרפו לבני עדות המזרח באמירת הסליחות. הסליחות מאפשרות לנו להתחנן על נפשנו כציבור בטרם בוא יום הדין, לבטא

מעשה קמצא ובר קמצא שולב ב"אגדות חורבן", המופיעות בתלמוד הבבלי, במסכת גיטין (דפים נה-נז), המבקשת להציע פשר לחורבן הבית. קצרו של הסיפור (בתרגום לעברית): "מעשה

בשבת חזון אנו קוראים את ההפטרה המפורסמת מספר ישעיהו, המשמשת פתיח מרטיט לקראת ציון יום החורבן הנורא – ט' באב. אולם, אם נתבונן היטב בדברים

אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני גזלנים שידונו? אלא אמור: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו

בעיני רבים שההיכרות שלהם עם חסידי ברסלב היא עם אלה הנוסעים בטנדרים גדולים ומקפצים ברחובות, הדימוי של ההולכים בדרכו של רבי נחמן מאומן היא לא

תקיעת השופר של מוצאי נעילה ביום כיפור מתחברת אצלי בחיבור ישיר אל הצפירה ביום השואה וזו שבאה בעקבותיה ביום הזיכרון לחיילי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

הרב חגי לונדין, ראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו מתי למעשה אנו צוחקים? צחוק פורץ כאשר ישנה 'שבירה' של הרצף ההגיוני הצפוי. לדוגמא, צחוק פורץ

חג הפורים זכה לשמו בשל הפור שהמן הפיל בהחליטו להשמיד את העם היהודי (אסתר ג', ז'): "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ