מעם סגולה לעם סגולות

ההכנות להילולת ל"ג בעומר במירון בעיצומן, ובעוד ימים אחדים יפקדו רבים את קבר הרשב"י, בתמימות, בחמימות ובהתלהבות. אל ההילולא ששורשיה זוהרים בקדושה, השתרבבו בשנים האחרונות בשנים האחרונות גורמים המציעים תיווך בין ה' ובין החוגגים, תוך מתן הבטחות על ניסם ונפלאות, סגולות וקמעות.
תופעות אלה היו אמורות לרחוק מעלינו בארץ ישראל. כאן, בארץ, אנו אמורים להיות בקשר ישיר וקרוב יותר אל הקב"ה ולהתרחק מגורמים מתווכים למיניהם. בפרשתנו נאמר: "…לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלוהִים" (כה, לח), וחכמים למדו מכאן: "שכל הדר בארץ ישראל אני לו
לא-להים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודה זרה" (לשון רש"י עפ"י כתובות קי, ב ותו"כ בהר, ה, ד).
הרמב"ן הסביר בפירושו לתורה ש-ה' מקפיד על עבירות הנעשות בארץ, יותר משאר המקומות מפני שארץ ישראל "היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו… בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לא-להים ונהיה מיוחדים לשמו".
לאור זאת ניתן גם להבין מדוע מצוות השמיטה והיובל שבפרשתנו יכולות להתקיים רק בארץ ישראל, שכן בה יש השגחה אלוהית ישירה והדוקה, ורק בה ה' נותן ברכתו שהארץ תוציא יבול של שלוש שנים לפני שנת שמיטה, ובכך תאפשר השבתה מלאה של עבודת האדמה לשנה שלמה. לכך מתחברים דברי ריה"ל על כך שרק בארץ ישראל תתכן נבואה, שכן הנבואה היא השיא של הוצאת הסגולה הישראלית מהכוח אל הפועל, והזיקה הישירה של העם היושב בארץ אל ה' משקפת את תמצית היותנו "עם סגולה".
והנה כיום הפכנו מעם סגולה לעם סגולות. דווקא כאן בארץ ישראל הולכת ופושה תופעה של פניות למתווכים למיניהם. רבים פונים לצדיקים שונים במקום לפנות ישירות לקב"ה, ובחסידיות מסוימות יש גם מי שפונים לצדיקים שזה לא מכבר נמצאים בעולם האמת. אם בחסידים נפלה שלהבת מה יגידו אוהבי הקיר, המתפללים ליד קירות קברים, בארץ הקודש או בארץ העמים, אך את בתי הכנסת אינם פוקדים.
בהגיע ל"ג בעומר אנו רואים כיצד אמצעים גרועים בהרבה מנסים להחליף את הפניה הישירה לבורא עולם. רבנים מוכנים להתפלל עבורנו ולזכותנו בישועות, וכל שעלינו לעשות הוא לקנות את "הקמיע הקדוש", את "יין סגולת רשב"י" או להדליק נר קדוש שמחולל פלאים, ומעורר "הדים עצומים בעולם כולו", כלשון "עלוני הקודש" המדווחים גם על אלפי ניסים וישועות שאירעו בזכות תרומה צנועה של 180 שקלים לשם חלוקת ח"י רוטל, שהם 54 ליטר מיץ (רוטל=3 ליטר) בעליה לקבר הרשב"י. הגדילה לעשות ישיבת 'אור הרשב"י' שמבצעת טלמרקטינג אינטנסיבי לקבלת תרומות תמורת תפילות בקבר הרשב"י. הצעות אלה אינן מאדירות את דמותו של רשב"י, אלא מעצימות עסקנים שממסחרים ומנצלים רגשות דתיים כנים.
בעיה גדולה אף יותר קיימת כאשר עניינים אלה הופכים למעין תחליף לעבודת ה' אמתית. למה להתפלל בכוונה שלוש תפילות ביום לקב"ה, כשאפשר לפנות בקלות לצדיק?! מדוע להשקיע מאמץ בעשיית מעשים טובים, כשניתן להביא מזור ותיקון באמצעות קמעות, מזוזות ונרות?! למה לעבוד קשה על תיקון המידות ועל זהירות בדיבור, הרי די בכך שנתרום לישיבה או לארגון כלשהם?! אינני מלין על יהודים תמימים שכוונותיהם טהורות, אלא על העסקנים הפחות תמימים ועל הרבנים המתעטפים בשתיקה ומעלימים עין לנוכח התופעה.
אפשר להבין את הרצון לחוויות דתיות מרגשות ואת הנהיה אל העולם העל-חושי. גיוון החוויה הדתית בזמננו והעצמת ההיבטים הבלתי רציונליים נובעים במידה רבה מהאכזבה של העידן הפוסט-מודרני מהתבונה ומההשכלה, שלא הצליחו להביא מזור לכל בעיותיהם של היחידים ושל החברה. נטיה זו משיקה לשאיפה החיובית לרוחניות ולעולמות טרנסצנדנטיים שבבסיסה היא מבורכת.
אולם, החוויה הרוחנית והשילוב של יסודות מיסטיים בהוויה הדתית צריכים לעלות בקנה אחד עם עקרונות האמונה היהודית, ולהשתלב במסגרת אורח החיים של ההלכה. הם צריכים להוות השלמה לתפילה, ללימוד התורה ולקיום המצוות, ולא לייצר יהדות אלטרנטיבית המספקת אינטרסים אישיים באופן קל להשגה. ההליכה לאורם של רבי עקיבא ורשב"י לא תמיד עוברת בדרכים קלות ותמיד לא עוברת בדרכים עקלקלות, אלא מובילה היא בדרכים ישרות, דרכים של פניה אל בורא עולם ישירות.
(בהר תשעו)