מערכת שבתון"וכאן הבן שואל" – שאלות הן עולם פותח. תשובות סוגרות. שאלות פותחות במסע ארוך של חיפוש. הן יונקות מדבר מה שאינו מסתדר, מרצף נקודות הנחה שיש בהן סתירה מסוימת, מחוסר התאמה של המרכיבים השונים היוצרים את התודעה. תשובות מסיימות את המסע בנקודת השקטה, ומסיחות את הדעת לנושאים אחרים. שאלות הן מסע אל הלוא-נודע, דרך האפשרויות השונות, לכיוון עולם פורץ דרך וממריא לקראת אופקים אחרים, שלא ניתן לדעת מראש לאן יובילו אותנו הדרכים; תשובות מפגישות אותנו עם הידוע, המוכר, המיושב, ומקבעות אותנו אל מקומנו.
לא לחינם פסקה ההלכה כי סיפור יציאת מצרים צריך להתחיל בשאלות. אפילו לעורר שאלות באופן מלאכותי, כמו סילוק השולחן וחילוק קליות ואגוזים לילדים. לא זו בלבד, אלא שההלכה פוסקת שאם אדם נמצא לבדו בעת עריכת הסדר ואין מי שישאל אותו את השאלות "הוא שואל את עצמו". הלכה זו אמנם ממוקדת בליל הסדר, אולם היא משקפת את המבט על התנועות הרוחניות כולן. כל הלומד גמרא, לדוגמה, מטמיע בתוכו את התנהלות הסוגיא, שאין היא מנוסחת בניסוח אנציקלופדי, ובכתיבת המסקנות בלבד, אלא מוליכה אותנו בנתיב של הקושיות והתירוצים. ובדרך זו, גם הגמרא אינה "סגורה", וראשונים רבים ממשיכים לנתח את הקושיה, את האפשרויות הנוספות שעמדו לתירוצה, את האופקים שהמהלך הזה פותח, ושמחה גדולה של עולם ומלואו נפרשת לנגד עינינו.
קריאת ההגדה אפוא היא שלד הסיפור וחוט השידרה שלו. היא נועדה לזמן אפשרויות. לעורר למחשבה; לפתוח עולמות חדשים. התורה עצמה מלמדת לאורך מצוות רבות שיציאת מצרים לא נועדה להיחתם רק כאירוע ארכיאולוגי שאנו שבים לסייר בין עתיקותיו במשך השנה בצורה אחת ובליל הסדר בצורה ממוקדת, אלא נועדה להפעיל אותנו. בין כשמדובר בעניינים שבין אדם למקום, כגון תפילין ופדיון בכור, ועוד מצוות רבות; בין כשמדובר בעניינים שבין אדם לחברו, כגון מצוות השבת ואיסור אונאת הגר. הזיכרון הוא אפוא זיכרון דינאמי, ופתוח ליישום ייחודי בכל דור ודור, ואצל כל אדם ואדם. התנועה היא אפוא משאלות פותחות, דרך הרצון להפוך את השאלות האלה לגורם משפיע ומכונן את החיים הממשיים, ועד לחובה להודות ולהלל לריבונו של עולם על כל המסע שאנו זוכים להיות בו.
שבת הגדול היא חלק ממהלך ההתכוננות. התכוננות לפסח מתייחסת כמובן לאיסור חמץ, ביעורו, ביטולו, הגעלת הכלים וליבונם, וכל מה שמיועד להביא לכך שהחמץ לא ייראה ולא יימצא; היא ממשיכה בהתכוננות החיובית, שבראשה "ושמרתם את המצוות"; אך בראש הכל נמצאת התכוננות הסיפורית, לקראת החובה המיוחדת לכונן את פסח כיום בו יציאת מצרים עומדת במוקד, שאלות שנשאלות סביבה הן התנועה הפותחת את המגע עם יציאת מצרים זו, החיפוש אחר הרלוונטיות של יציאת מצרים לימינו על כל המשמעויות השונות שלה, והסיום הוא בחיבור כל אלה למצווה הגדולה של "אנכי ד' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", והשבח וההודאה על כל אלה. השבת מהווה קריאה גדולה לצעוד בכל נתיבות ההתכוננות לפסח, וכך הופך ליל הסדר לאחד הלילות המשמעותיים ביותר בשנה, שמתוך המיצרים של המציאות אנו יוצאים ממצרים בכל דור ודור, וממשיכים את המסע הגדול דרך השאלות.
(צו תשעז)
