הרהורים של אחרי בחירות ושל ט' בניסן
הרבה יש בה במערכת בחירות- הרבה אגו ויצרים, הרבה כוחנות ושחצנות, הרבה אני ואני ואני, הרבה שקרים והתכבדות בקלון חברך,
הרבה יש בה במערכת בחירות- הרבה אגו ויצרים, הרבה כוחנות ושחצנות, הרבה אני ואני ואני, הרבה שקרים והתכבדות בקלון חברך,
חג הפסח אינו שייך לערוץ ההיסטוריה. הוא שייך לערוץ המציאות, כאן ועכשיו. ביטוי לכך ניתן בקטע המפורסם מן ההגדה: "בכל
הרב יעקב אריאל הרב הראשי לר"ג ברצוני למחות בזאת על שני מאמרים בשבת האחרונה שהביעו זלזול במנהגי ישראל. איסור הקטניות
"כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא. כיצד?
קרבן עולה רומז בשמו על הלכותיו: הוא עולה כליל. קרבן תודה מעיד על כוונת מביאו להודות ולהכיר טובה לה' על
כאשר אני רואה מישהו עונב עניבה או חובש מגבעת – זה עושה לי טוב. למה? משום שאין שום תועלת בלבישת
שלוש פעמים בתחילת הפרשה מודגשת התמידיות של האש על גבי המזבח: '…זאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ
קריאת מאמרי הפרשנות בעיתוני השבת בהכרח מביאה למסקנה כי הכותבים, בכירים ככל שיהיו, עדיין לא מפנימים את המציאות. "הקמפיין לא
ברשימה הקודמת העלנו שני טיעונים כבדי משקל מדוע יש להקל בימינו, עד כמה שניתן, בחומרת הקטניות. האחד, החתונות הבין-עדתיות בימינו
ההגדה של פסח היא אחד הספרים המודפסים ביותר והפופולאריים ביותר בתולדות עמנו. הסיבה לכך כפולה – הנחיצות בנוסח אחיד, שיהיה