ארכיון של: כ״ח באב ה׳תשפ״ו (אוגוסט 11, 2026)

כך מתארים רבים מהחוזרים ממילואים את מה שקורה להם: הגוף כבר כאן, אבל הראש עדיין בשדה הקרב. אצל רן רוקח התיאור מקבל משמעות — מסע אל עולם הלומי הקרב בישראל, ואל מיזם שמנסה לתפוס אותם ברגע שהם הכי לבד    ספיר שפרבר   זה קורה בלי אזהרה. רן רוקח, בן 54 מרמת גן, נוהג בדרכו להיפגש עם חברה, כשלפתע העולם סביבו מתחלף: "הרגשתי תחושות מוזרות מאוד, כמו סרט מתוך שדה הקרב. הטנקים, רעשי הפיצוצים והירי היו סביבי בכל מקום." הוא עוצר את הרכב בצד הכביש, לא מבין מה קורה לו, ורק יודע שהוא שם שוב, בדרום רצועת עזה, ב-22 בינואר 2024, ברגע שקרס מבנה של חיל ההנדסה על טנק שניסה לחלץ, ועשרים ואחד לוחמים נהרגו. רוקח, גרוש ואב לבן שניהל עסק משגשג של איתור נזילות ותיקוני אינסטלציה, "הייתי בין הטובים בתחום", השלים באותו יום את המשימה, וגם למחרת, תחת אש. רק כשחזר למקום מבטחים ומפקדו שאל אם הכול בסדר, ענה בקול צרוד, "כי אחר כך הבנתי שכנראה שלא הכול היה בסדר". כחודשיים- שלושה אחרי שחרורו מהמילואים, כשחברה התקשרה וביקשה להיפגש, נענה, ובדרך אליה השתלט עליו שדה הקרב מחדש — לא זיכרון, אלא חזרה ממשית לשם. הוא נרגע, המשיך בנסיעה כאילו כלום, ישבו לאכול, והיא שאלה מיד: "מה עובר עליך?" הוא לא ידע מה לענות. "הרגשתי שמשהו קורה, אבל לא הבנתי מה בדיוק. המון עצב היה בתוכי, וכל מיני סימפטומים לא ברורים." אמר לעצמו שזה יעבור. נסע הביתה, התקלח, נכנס למיטה, והתקף שני, הרבה יותר גרוע מהראשון, הגיע אליו במקום שהיה אמור להיות הכי בטוח בעולם.   "התביישתי להתקשר למכרים ולמשפחה, וחיפשתי באינטרנט עזרה", הוא מתאר. עלה מספר טלפון של קו סיוע נפשי. נציגה שאלה שאלות שקשה היה לו לענות עליהן, ודווקא מהקושי הזה הבין שהגיע למקום הנכון. עובדת סוציאלית שחזרה אליו ביקשה שיגיע לאבחון בשיבא, "רן, זה חשוב, ההפניה ממתינה לך שם", הוא סירב: "עניתי שאיני מגיע לשום בדיקה, שהכול בסדר איתי." גם כשהבטיחה לו ליווי במיון, לא הסכים. רק אחרי התקף שלישי, כעבור כמה שעות, עצר את הכול ונסע. הפסיכיאטר ד"ר איתן שכטר קבע בשתי מילים שסימנו נקודת מפנה – "רן, אתה הלום קרב. נטפל בך" – ומכאן התחיל מסע ארוך של שיקום שבו אפילו קביעת תור לפסיכולוג הפכה למכשול, וכל משימה קטנה נותרה עד היום הקשה ביותר. העסק נסגר.