ארכיון של: י״ט באלול ה׳תשפ״ו (ספטמבר 1, 2026)

פעמיים בספר "דברים" ממעיטה התורה בגודל המאמץ הנדרש מן האדם היהודי בקיום המצוות וביראת השמים. בפעם הראשונה, בפרשת "עקב", אומרת

רגע לפני ראש השנה, רובנו כבר יודעים די טוב מה היינו רוצים לשנות בשנה הבאה: להתאפק רגע לפני שכועסים בבית,

לא יעזור כלום. בעוד זמן קצר, יעמדו כל האחראים לטבח השבעה באוקטובר, ללא יוצא מן הכלל, בפני ועדת חקירה מלכותית

תהילה אליצור – שותפות לשירות 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל' במילים אלה

פרשת ניצבים-וילך נקראת תמיד בשבת האחרונה של השנה, רגע לפני ראש השנה, והיא נושאת בחובה את תמצית ימי הרחמים והסליחות. בפתח הפרשה

משה מציג בפני ישראל שני דרכים, ומודיע כי האחד טוב והשני רע. ההבדל בין הדרכים הוא תהומי, כי האחד מוביל

פרשת ניצבים היא אולי אחת מהעמוקות בתורה כולה: האם הדרך חזרה אל הברית נתונה מעבר להישג יד, או שהיא קרובה,

ביום פטירתו כינס משה את כלל ישראל ופרט באוזניהם את הברית בין עם ישראל ובין הקב"ה. רש"י מסביר כי סמיכות

בצל המבצעים הצבאיים והשגרה המתוחה פועלים במחשכים גיבורים שקופים. הם המסתערבים – לוחמי עילית המסתננים אל לב האוכלוסייה, מתחזים למקומיים