וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ

אחד האתגרים המרכזיים הניצבים בפני הורים, מורים ומבוגרים הוא איך להעביר את הסיפור ההיסטורי הפרטי והלאומי לדורות הבאים. איך מספרים לילדים סיפור על אירוע שהתרחש לפני מאות ואלפי שנים מבלי שזה יישמע כמו עוד 'סיפורי סבתא' משמימים ולא רלוונטיים.
בפרשת השבוע , בסיפור הבאת הביכורים, נותנת לנו התורה הכוונה מתודית איך מספרים סיפור היסטורי.
מביא הביכורים בא אל הכהן עם ראשית ביכורי האדמה ומתחיל לספר לו סיפור היסטורי: " וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ".
במשך הטקס מביא הביכורים אומר לכהן: " וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ… וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
ההכוונה המתודית והמהותית של התורה היוצאת מהטקס הזה היא לא רק בתוכן הדברים, אלא בעובדה שמביא הביכורים מדבר ומספר את הסיפור בגוף ראשון. כאילו הוא היה שם. כאילו הוא יצא ממצרים.
נכון שחלפו כבר מאות שנים מאז, נכון שמביא הביכורים הזה לא נכח באירוע ההיסטורי עליו הוא מספר, ואף על פי כן, זה לא מונע ממנו לדבר בגוף ראשון- : " וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ.. וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ…וַנִּצְעַק.. וקֹלֵנוּ .. עָנְיֵנוּ .. עֲמָלֵנוּ .. לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ.. וַיְבִאֵנוּ..".
יש כאן רעיון חינוכי, מתודי ומהותי עמוק. אם אתה רוצה לספר סיפור היסטורי שיישאר חקוק בנשמה ובקורות ימי האדם והאומה לדורות- אל תספר את זה כעוד אירוע היסטורי. ההיסטוריה מלאה באירועים כאלו ואחרים ולאדם אין יכולת לקלוט את הכל, לזכור ולהפנים.
אולם אם דרך העברת הסיפור תהיה אישית, ומלאת עוצמה ורגש כאילו המספר היה שם באופן אישי, ראה, שמע וחווה את החוויות הגדולות והמרשימות, הרי שעבור השומע זה לא יהיה בבחינת עוד 'חומר למבחן בהיסטוריה' שטיבו להישכח, אלא משהו נוכח, רלוונטי, אישי ומשמעותי.
כך אנחנו מספרים את סיפור יציאת מצרים- כאילו הוא יצא ממצרים, כאילו כל אחד ואחד מאתנו היה שם ממש. כך אנחנו צריכים לספר את סיפורי מורשת הקרב שלנו, את סיפור השואה וכן הלאה אירועים היסטוריים משמעותיי ומכוננים- לספר אותם בגוף ראשון, בעוצמה, בהתלהבות, ובהתמדה.
מצוות הביכורים איננה רק מצווה חשובה שבאה לחנך את האדם לאמונה, להכרת הטוב, לענווה ולערכים נוספים חשובים. מצוות הבאת הביכורים היא הנחיה והכוונה חינוכית ומהותית מהמדרגה הראשונה כיצד מספרים סיפור היסטורי, כיצד מנחילים מורשת, וכיצד מעבירים מסר מדור לדור.
(כי תבא תשעז)