ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)ראש חודש אלול היום, לפיכך יש המפטירים בקריאה לשבת ראש חודש. אני בחרתי לעסוק בהפטרה לפרשת ראה.
נחמה אולטימטיבית מקבלת כנסת ישראל :
"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם ה'" (ישעיהו נ"ד י"ז).
את תצאי מנצחת. מכל הניסיונות שלהם "לחסל" אותך, את תצאי בחיים.
מפרש שם ה"מצודת ציון" : "לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדיבור".
מגוון של אסטרטגיות "חיסול" מכוונות אל כנסת ישראל – בין של מלחמה פיסית ישירה (כלי), ובין בתחום הלשון והוויכוח (ובימינו – גם התקשורת).
הרבה ומעט השתנה מאז. עם ישראל, מדינת ישראל והיהדות בכלל, נתונות מאז ומעולם תחת איומים בלתי פוסקים, מבחוץ וגם מבית.
כמה טוב לדעת שבסוף הטובים מנצחים. אבל, מתי יתרחש הסוף הזה? האם אנו נזכה לחזות בהתגשמות הנבואה?
איני יודעת להשיב על כך, ומקווה, ככל יהודי, שאזכה לראות זאת במו עיני.
עד אז, ובמקביל לציפייה המתוארת, אציע לקרוא את הפסוק כהוראת צווי מפי הקב"ה ולא רק כנבואה לעתיד:
"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי" – פעלו עכשיו כך שקולות הקנאה והשנאה לא יצלחו. עשו כל שביכולתכם שהכלים (לחצים, ציפיות, דעת קהל ואף מטעני נפץ ואיומי חמאס) המכוונים כנגדכם לא יִפְגְּעוּ בצדקת הדרך ובשגרת היומיום. הדפו מעליכם את הרכילות ואת הלשונות הרעות. ספקו למרננים ולמצקצקים בלשונם בדיוק את ההיפך. עשו טוב.
קריאה שכזו המתרגמת ציפייה לעתיד לתכנית עבודה, יש בה כדי לגייס, לפחות אותי, לעשייה ולתחושת משמעות.
***
לפני מספר שבועות נתקלתי באירוע עדין ונסתר, שאני נושאת עמי כדוגמא לעשיית טוב.
אל מוכר במכולת קטנה נגשה אישה קשישה. בעגלתה היו מוצרים רבים. היא החלה לערום אותם על דלפק וחיכתה לחשבון. המוכר, התבונן בה וספק אמר, ספק שאל: "את באמת צריכה שתי חבילות של אורז? כדאי לקחת כאן אריזת חיסכון, ואני מניח שבחרת את המוצר הזה, אך התכוונת למשהו אחר, פשוט וזול יותר. כדאי שתשקלי אם לקנות כל כך הרבה עגבניות. הן ירקבו תוך זמן קצר…". הקשבתי והתפעלתי. כה מתבקש היה שיעביר את המצרכים לפניו כ"סרט נע" וינפיק את החשבון. והנה בעל המכולת עוצר, מייעץ ובעיקר מסייע בהתאמת הקניה לצרכי הקונה. הקול הציני שבי אמר שמן הסתם הוא מכיר אותה ועושה חשבון שווקי – לפיו עם יחס כזה היא תחזור אליו שוב בעתיד. ואולי, אולי הוא מתוחכם עוד יותר ומכוון את כל "ההצגה" כלפיי? התביישתי במחשבות שחלפו בראשי. ואגב, הוא גם ביקש מנהג המשלוחים שלו להסיע אותה הביתה.
אירוע זה הבהיר לי כי "הכלי" ו"הלשון" המוזכרים בפסוק כמכוונים כלפינו על מנת להרשיע, יכולים להימצא גם ברשותנו ולהיות מכוונים על ידינו, בזדון או שלא בזדון, כלפי אחרים. הנטייה להטיל סטיגמה על אנשים ("להכניס" אותם לכלי, לתבנית), או לייחס לפעולותיהם החיוביות כוונות נסתרות, הן דוגמא לכך. כך גם הניסיון היומרני שלנו לנחש כיצד בני אדם (כולל ילדים ובני זוג) ינהגו בסיטואציה כזו או אחרת.
סיפור המכולת והלימוד שלמדתי ממנו עלה במפתיע לנגד עיני, גם מפסוקי ההפטרה: "הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא-כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב. לָמָּה תִשְׁקְלוּ-כֶסֶף בְּלוֹא-לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (ישעיה, נ"ה).
הנה יש לנו מים, יין, לחם, חלב, כסף ומחיר. מכולת ממש. אבל העיקר, אומר לנו הנביא, הוא בכלל לא הקניין הפיסי ותחייתו של הגוף – במכולת הזו שלנו מוכרים, לצד הירקות, גם טון של תורה וכמה קילוגרמים של עין טובה ותחיית הנפש. בואו לקנות!
(ראה תשעו)
