ד"ר יצחק קניגסברגאחד העונשים שבאו על עם ישראל בתקופת החורבן, מתואר במגילת איכה (ה'): "מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ".
המים, שהם משאב הטבע המעניק חיים לצמח ולחי, אמורים להיות נגישים לכולם ללא עלות כספית. הצורך בתשלום על המים הוא עונש על התנהגות לא נאותה, כמשתמע מפסוק זה ומהנסיבות שבעטין הוא נכתב.
בפרשת דברים מוזכרים שני מקרים שבהם נאלצו בני ישראל לבקש לקנות מים. במקרה הראשון, כאשר הם ביקשו לעבור דרך ארץ אדום בדרך לארץ כנען, נאמר להם: "אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם"
(דברים ב'). במקרה השני, בני ישראל פנו לסיחון מלך חשבון בבקשה לעבור בארצו בדרך לכנען, והתחייבו לקנות ממנו אוכל ומים: "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי" (שם).
נשאלת השאלה: הלא הייתה להם באר צמודה בכל תקופת נדודיהם במדבר, ומדוע הם נזקקו לבקש לקנות מים מאדום ומסיחון?
רש"ר הירש: "על יסוד סמיכות הפסוקים 'ותמת שם מרים' – 'ולא – היה מים לעדה' (במדבר כ') אמרו שם (תענית ט',א') ש'באר בזכות מרים': הבאר שליוותה אותם מחורב דרך כל המדבר באה להם בזכות מרים. המעיין שנבקע מהצור בחורב לא סיפק רק את צורכי השעה שבאותו זמן אלא הוא ליווה אותם בכל המשך המסע במדבר, ולפיכך שוב אין אנחנו שומעים תלונה על חוסר מים, אך עתה, מיד אחרי מות מרים חרב המעין".
את הסיבה להפסקת אספקת המים מהבאר מסביר הכלי יקר : "ולא היה מים לעדה. על צד העונש חסרו המים לפי שלא הספידוה כראוי, כי במשה ואהרן נאמר ויבכו אותם בני ישראל וכאן לא נאמר ויבכו אותה, ונאמר ותמת שם ותקבר שם, ונשכחה כמת מלב ולא הרגישו בהעדרה כלל, על כן נחסרו להם המים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים". היעלמות הבאר והצורך לקנות מים בכסף באו כעונש על מעשה לא נאות של בני ישראל כלפי מרים.
בעשורים האחרונים, ניהול משק המים בישראל הפך מורכב יותר מבעבר, נוכח היצע מים דל בשנים השחונות, תנאי אקלים חצי מדבריים ועונת גשמים קצרה, לצד גידול דמוגרפי, אשר גרר עלייה בביקושים למים. מצב זה יצר מחסור חמור במשק המים, אשר הביא לצורך ממשי למציאת פתרון. אחד הפתרונות שהוצעו היה קניית מים בכסף, בדומה למה שביקשו לעשות אבותינו – בדרכם לארץ כנען. בשונה מאדום וסיחון, טורקיה נענתה לבקשת ישראל למכור לה מים מארצה. למזלנו כי רב הצעה זאת נפלה, והתקבלה ההצעה החלופית להקמת מפעלי התפלת מי ים לאורך חופי הים התיכון. שיטת האוסמוזה ההפוכה נבחרה כיעילה ביותר להפקת מים מתוקים ממי הים המלוחים.
במערך טיפוסי של מתקן אוסמוזה הפוכה, מי הים מוזרמים דרך מערך טיפול מוקדם, הכולל מסנני חול, מסננים מיקרונים ומערכת מינון כימיקלים. לאחר מכן, המים מוזרמים דרך ממברנות (תווך נקבובי), שמאפשרות רק את המעבר של מולקולות המים, הקטנות יחסית, ועוצרות מולקולות גדולות יותר של מלחים ומינרלים מומסים. בתהליך ההתפלה פתרנו את בעיית קניית המים בכסף מהגויים, אך בל נשכח שגם שיטת ההתפלה עולה כסף, להבדיל ממי הגשמים הניתנים חינם אין כסף. ייבוש הנחלים בצפון הארץ, קמילת הצמחייה הירוקה, ירידת מפלס הכינרת אל מתחת לקו האדום וסכנת מליחות מי התהום מצביעים על הצורך במטר השמים. ריבוי השנים השחונות מעלה את השאלה בשל מה באה עלינו הרעה הזאת, אולי התנהגנו בצורה לא נאותה?!
פתרון בעיית המים על ידי התפלה איננה תחליף לתפילה, תשובה וצדקה כדי ש: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ".
(דברים תשעח)
