די לקומבינות

בפתחה של הפרשה, מפרטת התורה את הכללים הבסיסיים של משפט צדק. יש להתרחק מכל משוא פנים ולקיחת שוחד, ויש להתייחס באופן שווה לתובע ולנתבע. לאחר הפרוט מסכמת התורה : "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ …".
לאחר שציוותה התורה: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" מדוע חזרה וציוותה פעם נוספת: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"? חז"ל דייקו מפסוק זה שקיימות שתי מערכות של צדק. האחת, היא "פסיקה" דהיינו הדין הצרוף והברור, והשנייה היא פשרה (סנהדרין לב ע"א). מנגנון הפשרה מופעל כאשר בית הדין נחשף למקרים, שאין הלכה פסוקה וברורה. מקומה של הפשרה לאפשר לבית הדין להגיע להכרעה, באמצעות ויתור של הצדדים. זו הסיבה, שהתורה כופלת את המילה "צדק" כדי ללמדנו שגם הדין וגם הפשרה הם משפט צדק.
אולם ניתן להסביר את כפילותה של המילה צדק בכיוון אחר. אין כוונת התורה להזכיר שתי מערכות משפט אלא מבקשת היא להדגיש, שיש להתמקד לא רק במטרה, שתפקידה להוציא משפט צדק בעולם אלא אף שהאמצעי יתבצע כראוי ללא משוא פנים. דוגמא לכך הוא תהליך מינוי הדיינים. נכון שהמטרה המרכזית, שהדיינים ישפטו ביושר, אולם לא ניתן להתעלם גם מתהליך בחירתם. הורתו ולידתו של הצדק המשפטי, הוא בתהליך שחותר למינוי דיינים ראויים וכשרים. אם כן ייתכן, וכפילותו של הצו לעשיית משפט צדק הוא כדי להדגיש, שהצדק תלוי גם בדרך מינוי הדיינים. וכך מפרש הרש"ר הירש:
"שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גיבור אושיבנו דיין … נמצאת מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע, אלא מפני שאינו יודע… חובה על ראשי הצבור למנות שופטים, שישפטו משפט צדק ולא יטו משפט, ובשעת המינוי יתנו דעתם ליושר האופי, ונוסף על כך רק לידיעה ולהבנה הדרושה לעשיית משפט".
אולם, ניתן להרחיק לכת ולדרוש את הפסוק, כמתייחס לכל אחד ואחד ולאו דווקא לדיינים, כפי שמפרש רבי בונם מפשיסחה : "צדק צדק תרדוף" – צדק בצדק תרדוף. דהיינו, מטרה צודקת יש לרדוף באמצעים צודקים. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. אל לנו להשיג את המטרה על ידי 'קומבינה'. את הצדק, בצדק נרדוף. חברה שיודעת להשיג מטרות נעלות ביושר, מובטחת לה הישיבה בארץ כפי הכתוב בהמשך "…לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ …"
(שופטים תשפ)