נדב שוורץ
פעיל בקהילה הלהט"בית הדתית
בגיל שלוש למדנו להיות אבא ואמא של שבת, בגן חובה זימרנו שירי הלל למשפחה, בבית הספר היסודי למדנו את ערכי המשפחה, בישיבה התיכונית חונכנו שהדבר הכי חשוב הוא להיות הורים ובישיבת ההסדר הכינו אותנו להקמת משפחה.
אבל כשבאנו לקיים את מה שלמדנו, אמרו לנו: לכם אסור.
אני לא מדבר על חוק הפונדקאות, שהוא מורכב בפני עצמו. אני מדבר על המסר שעומד מאחוריו ושלדעתי כל אזרח צריך להתנגד לו. על פי התיקון, נשים יחידניות יכולות לפנות להליך פונדקאי, גברים לא. המסר הוא: גברים, אתם לא טובים בלהיות הורים. על המסר הזה אני רוצה לדבר.
המדינה מכירה בנישואין חד מיניים. המדינה רושמת זוגות המתחתנים בחו"ל כנשואים לכל דבר ועניין. אך, בכך שלא נותנים ללהט"בים את האפשרות להתחתן בארץ אומרים כבר מגיל צעיר, לנער ולנערה הללו: אתם לא שווים, אתם לא באמת אוהבים, אין לכם צורך בחתונה, לכן תתעסקו רק במיניות, זה המסר.
רבנים שואלים אותי- "למה אתם מתעסקים כל הזמן במיניות שלכם?". אנחנו לא! אנחנו מתעסקים ברגשות ובאהבה. אתם אלה שדוחפים אותנו להתעסק במיניות שלנו. אנחנו חולמים על מחויבות, ואתם דוחפים לרגעיות. אנחנו מדברים על אהבה ואתם חושבים מיניות. אנחנו שואפים לילדים ומשפחה, בדיוק כמו שחונכנו.
ויש כאלו שאפילו לא יכולים לחלום את זה. ילדים שהפסיקו לדבר איתם מאז שהם יצאו מהארון, שנזרקו מהבית מכיוון שהם להט"בים, ילדים שמוריהם מכריחים אותם לנסות לשנות את הנטייה המינית או המגדרית שלהם בעזרת טיפולים שגורמים להם נזק.
האם ישנן שאלות הלכתיות? כמובן! אך האם מנהיגי הציבור הדתי לוקחים אחריות על הציבור שלהם? מעטים הרבנים שמוכנים להתעסק בזה באופן גלוי, ואצל רובם נקודת המוצא היא שאנו עושים דווקא, פרובוקציה. אפילו קוראים לנו "טרוריסטים". יש רבנים שקוראים להורים לא לקבל את הילדים שלהם, ויש שמאיימים על חברי קהילתם שרוצים לפתוח את הנושא לדיון.
אני מציע לשנות את השאלה. כאשר המציאו את המעלית ושאלו האם מותר להשתמש בה בשבת, ענו "לא". כאשר שינו את השאלה ושאלו איך ניתן להשתמש במעלית בשבת, החלו לחפש פתרונות. במקום לשאול מה מותר ללהט"בים לעשות, נשאל- איך ניצור חיי תורה וקדושה ללהט"בים?
פרשת ואתחנן, פרשת בר המצווה שלי. כשקראתי אותה בגיל 13, לא חשבתי עדיין על המילים שימשיכו להדהד גם היום: "ושיננתם לבניך". גם אני רוצה שתהיה לי אפשרות לקיים את המצווה. כחלק מהקהילה הדתית.
(ואתחנן תשעח)