אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])בימים אלו של תחילת חודש אלול, מתמלאים בתי המדרש בישיבות השונות בתלמידים המתחילים את 'זמן אלול'. הייתי השבוע ביום תחילת הלימודים באחד מבתי המדרש של ישיבות ההסדר, ונזכרתי ביום הראשון שלי בישיבה.
התבוננתי השבוע בתלמידים וברבותיהם, ושאלתי את עצמי- מה בעצם מאפיין את הלימוד שלהם? במה שונה הלימוד שלהם מהלימוד האקדמי למשל? מה הקוד והשיטה בבית המדרש הישיבתי היהודי?
דומני שאפשר להגדיר זאת כך- עם איזו הנחת יסוד נכנס התלמיד לבית המדרש? מה הוא בעצם מחפש? ומה הוא רוצה להשיג או לשנות?
התשובה לשאלות הללו היא שבניגוד למי שנכנס לשערי האקדמיה, שם מחנכים אותו להטיל ספק בכל דבר, הרי שמי שנכנס לבית המדרש מגיע לשם עם הנחת יסוד ברורה – משה אמת ותורתו אמת, ודברי נביאים, ותנאים ואמוראים אמת, ותפקידי כתלמיד הוא לברר מהי האמת הזאת, לא כדי להוסיף ידע, אלא כדי שאוכל לחיות חיי אמת, כדי שאצא מכאן לא רק יודע יותר חומר לימודי, אלא כדי שאצא מכאן לאחר שנות הלימוד יהודי יותר טוב, אדם יותר טוב, ואיש עם רגישות, עדינות נפש, ומידות מתוקנות.
כאשר אתה ניגש לחומר לימודים אקדמי, אתה לא ניגש כדי לשפר את מידותיך וערכיך, אלא כדי להצליח במבחן, לסיים את התואר, ולקבל את התעודה הנכספת. כאשר אתה ניגש ללימוד האקדמי, אתה ניגש עם הנחת יסוד האומרת- מי אמר שמה המרצה אומר זו אמת? עליך להטיל ספק, לחקור, לדרוש, ואולי אף להציע דרכים אחרות. גישה שכזו נובעת גם ממקום של אגו האומר – גם לי יש שכל, ואם אני לא מבין משהו או לא מסכים עם משהו, אז החיסרון הוא ב'משהו' הזה, עובדה- אני והאגו שלי לא מבינים, אז כנראה שזה פגום.
בחור שנכנס לבית המדרש הישיבתי נכנס עם תוכנת הפעלה שונה לחלוטין. ברור לו מהרגע הראשון שהתורה היא אמת מוחלטת מהאות הראשונה עד האחרונה כולל תגי האותיות. ברור לו שדברי הנביאים והתנאים אמת מוחלטת ונצחית, והוא מבטל את האגו שלו מפני האמת הזו. מותר לו בהחלט לשאול שאלות, מותר לו לחקור, מותר לו להתווכח, אבל כל זה ייעשה מתוך הנחת יסוד שאם אני לא מבין משהו, החיסרון הוא לא ב'משהו' אלא בי. נקודת המוצא היא של ענווה והתבטלות. ברור לתלמיד שהרב המעביר את השיעור ופוסק את ההלכות לא אומר זאת מליבו ומגחמה של רגע, אלא מנסה להעביר לו מורשת ומסורת ממשה רבנו עד היום.
בשונה מהשקט בספריות באוניברסיטאות, בתי המדרש הומים, רוגשים וגועשים. ההמולה היא המוזיקה, והשיטה היא החברותא. את שני הפטנטים הללו- ההמולה והחברותא כשיטת לימוד, רשם העם היהודי על שמו לדורות עולם, כדרך בה מתבררים ומתחדדים דברים, כדרך בה מתחברים בדיבוק חברים, כדרך בה מחפשים את האמת. רק בעולם הישיבות יש דבר כזה 'סדר מוסר', שכל תכליתו היא עבודה על המידות, עידון הנפש, ושינוי האישיות שתהיה דורשת אמת ואוהבת ימים לראות טוב.
הבועה הזו של בית המדרש היא שמורת טבע יהודית, ובית חינוך וגידול לאנשים, שמשם ייצאו להקים את בתיהם ולהתנהל בחייהם.
אל בית המדרש הזה נכנסים לכמה שנים, מבודדים מהרעשים שמבחוץ, ניצבים מול מציאות מאתגרת של אמת יהודית נצחית, ומנסים באמצעות מורי הדרך והחברותות להתחבר אל האמת הזו והנצח היהודי הזה.
המולת בית המדרש היא הקונצרט היהודי המקסים ביותר, שצליליו מרחפים כבר אלפי שנים בעולמות ובנשמות, היא ההרמוניה היהודית המחברת את כל קולות הלימוד של כל הדורות לקול אחד גדול של 'קוֹל ה' בֶּהָדָר'.
(שופטים תשעח)
