אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ

כאשר עוסקים בחינוך הילדים, אנו מניחים שתי הנחות יסוד בסיסיות:
א. כל הורה רוצה את הכי טוב לילדיו.
ב. לאף אחד אין תעודת ביטוח להצלחת חינוך ילדיו, ואף אחד לא יכול לומר על חינוך ילדיו 'לי זה לא יקרה'.
אנו משתדלים לעשות את הכי טוב למען ילדינו, ועם זאת הם חשופים לכל כך הרבה דברים והשפעות- כך שבאמת לאף אחד אין תעודת ביטוח שיצליח בחינוך ילדיו.
ואעפ"כ- זה לא מסיר את האחריות מההורים, לעשות את כל המאמצים וההשתדלויות ש'להם זה לא יקרה', ולעשות ככל יכולתם למען חינוך ילדיהם.
החדשות המזעזעות האחרונות והכואבות על התנהגות בני נוער וילדים בארץ ובחו"ל, צריכות לא רק להטריד את כולנו אלא בעיקר להחזיר אותנו למילים שקצת נעלמו מהמרחב החינוכי- סמכות וגבולות.
עם כל הכבוד לעולם המודרני, לפתיחות ולערכי החופש – עדיין ההורים צריכים לזכור שהם ההורים של הילד ולא חברים שלו, ושילד זקוק לסמכות שתורה לו דרך, ולגבולות שיסמנו לו מה אסור לעשות ומה מחוץ לתחום.
ללא סמכות וגבולות זה לא חינוך- אלא חוסר אחריות ואנרכיה.
פרשת השבוע מדברת על שלוש מילים שהפכו להיות 'מותג' חינוכי- בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
מה הפך את אותו נער צעיר וחביב להיות 'בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ' ?
התשובה בגוף השאלה- הוא הפך להיות בן סורר ומורה מכיוון שלא שמע לדברי הוריו, ואולי הוא לא שמע לדברי הוריו מכיוון שהם בכלל לא דיברו איתו, או אולי כן דיברו איתו אבל לא דברים שנכנסו אל ליבו והיו רלוונטיים לחייו, למקום בו הוא נמצא ולצרכים שלו.
המציאות הטכנולוגית – הרשתות החברתיות, זמינות המידע והטלפונים החכמים – הפכו את הילדים והנוער של ימינו לחשופים לכל כך הרבה רוחות חזקות מתוחכמות וסוחפות המנשבות סביבם תדיר. חלקן הגדול חודר למוחם ולנשמתם הבוסרית ועושה שם שמות.
זה בדיוק המקום שבו צריכים הילדים נוכחות הורים. לא הורים עסוקים שאין להם זמן, לא הורים שמנסים להיות חברים ו'סחבקים' שלהם, לא הורים נכנעים בפני כל בקשה ולחץ , לא הורים עייפים , מרימים ידיים ומיואשים, אלא הורים שמבינים שלהיות הורים זו זכות שאחריות גדולה בצידה- זכות לחנך, לחבק, לאהוב ולהשפיע את כל הטוב, וחובה גדולה להגיד לא כשצריך, להציב גבולות ומחסומים כשנדרש, ולעמוד איתנים מול לחצים ורוחות רעות המנשבות סביב.
נכון, אין תעודת ביטוח בחינוך, אבל יש סיכוי הרבה יותר גדול להצלחה. הדרך לנחת מהילדים עוברת דרך דוגמא אישית של ההורים, לקיחת אחריות, הרבה חום ואהבה, והיכולת להתייצב כשצריך ולהגיד לא, ועד כאן, ולעמוד על כך.
אין ריק [ ואקום] בחיים. במקום בו ההורים לא יהיו נוכחים ולא מקדישים מאמץ וזמן איכות- יחדרו רוחות רעות, אטימות ואדישות לאחר, ושאר גורמים אחרים שיקננו כמו תאים סרטניים בנפש הילד והילדה, וחלילה יתפרצו ביום מן הימים. אז, מאוחר מדי, יעמדו ההורים ויספקו כפיים בבושה ובכאב ויגידו- איך לא שמנו לב, איפה היינו, איך נרדמנו בשמירה.
חינוך ילדים זו עבודה קשה המצריכה הרבה אהבה, מסירות, נתינה ותפילה להצלחה, ובמקביל עמידה על המשמר כדי לוודא ששום וירוס קטלני, לא יהרוס חלילה את כל החינוך שהושקע.
כגודל ההשקעה- גודל הנחת.
(כי תצא תשפ)