עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר

בפתיחת ספר דברים, פעמיים חוזר משה רבנו ומדבר על כך שכל דור המדבר למעט יהושע בן נון וכלב בן יפונה ימותו במדבר ולא ייכנסו לארץ.
וכך אומר זאת משה בפעם הראשונה: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם".
שני פסוקים אחרי זה, יחזור משה ויאמר שוב את אותו הרעיון כמעט מילה במילה: "וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם".
למה חשוב למשה לחזור פעמיים על הנושא הזה? לאן הוא חותר בדבריו אלו?
פירושים רבים נאמרו בעניין, ואני ארצה לגעת בנקודה אחת שהייתה חשובה ומהותית גם לדורה וגם לדורות.
זה שיש פער בין דורות- זו לא המצאה של הדור שלנו. מאז בריאת העולם והמין האנושי, העולם בנוי על 'דור הולך ודור בא', ועל פער מובנה בין דורות. תמיד יהיו מבוגרים וזקנים, תמיד יהיו נערים וילדים, ותמיד יהיה פער ביניהם.
ויש עוד דברים שתמיד יהיו, אבל יחליפו ויפשטו צורה – ואלו הם האתגרים הניצבים בפני כל דור, ומציאות החיים הסובבת אותם, שבתוכה אנשי כל דור צריכים לתפקד, ואיתה הם צריכים להתמודד.
לא דומה ההתמודדות של העבדים במצרים עם זו של דור המדבר, לא דומה ההתמודדות של היהודים בארצות האסלאם לזו של היהודים שחיו תחת הצלב בארצות הנצרות, ולא דומה ההתמודדות של היהודים באירופה בתקופת השואה עם זו של לוחמי המחתרות בארץ ישראל.
כל דור עם ההתמודדויות שלו, כל דור עם המנהיגים שלו, וממילא כל דור עם האיפיון שלו.
מבוגרים נוהגים לומר לצעירים- 'בתקופתנו היה כך וכך… בתקופתנו לא היה חשמל, לא היו מכוניות, מים, טלפון… לא היה אוכל והיו לנו תלושי מזון בתקופת הצנע', וכן הלאה משפטים מוכרים של מבוגרים. בדרך כלל המשפטים הללו נאמרים כהטפות מוסר, ונופלים על אוזניים לא קשובות שלא לומר אטומות. שואלים הצעירים- 'אז מה אתם רוצים שנעשה עכשיו בדור שלנו בגלל שבדור שלכם לא היה חשמל- שנדליק אש בשפשוף אבנים? שנשלח יוני דואר? עם כל הכבוד לחיים שהיו לכם אז, היום המציאות היא אחרת'.
זה בעצם מה שאומר משה בפסוקים שהבאנו בהתחלה. 'חברות וחברים יקרים. אנחנו על מפתנה של ארץ ישראל, אחרי 38 שנים במדבר. עכשיו הגיע הזמן להחליף משמרות, ולהעביר את הדגל לדור הבא, ולאלו שייכנסו לארץ. גם אני משה, כמו אהרון ומרים לא נכנס. היינו מנהיגים טובים לתקופת מצרים ולתקופת המדבר. ארץ ישראל אליה אתם נכנסים עתה מצריכה כנראה מנהיגות מסוג אחר, מישהו בסגנון ובעוצמות של יהושע בן נון. גם האנשים שייכנסו יהיו כאלו שלא טעמו טעמה של עבדות במצרים, אלא דור חדש של בני חורין שכבר נולדו במדבר. הם אלו שיצטרכו להקים את המדינה היהודית שבפתח. אין טעם ואין צורך להתרפק בנוסטלגיה או בכעס על העבר. אנשי הדור הקודם התמודדו עם האתגרים שלהם ועשו את המוטל עליהם בדור ההוא, ואנחנו מלאי הכרת הטוב על כך, ועכשיו', אומר משה ומדגיש זאת פעמיים- 'הדור מתחלף- זה זמן של תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה'. הדור החדש ישאב את מה שצריך מהדורות הקודמים, ויצא לדרך ולמציאות החדשה שתקיף אותו, עם הכלים שעומדים לרשותו.
כל דור והסיפור שלו. זה היופי וזה האתגר, והעיקר הוא שעם כל הפער והאתגרים השונים לעולם תישאר המציאות של "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ… מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר".
(דברים תשעט)