השבת לא נקרא את הפטרת ערב ר"ח, וגם לא נאמר 'צדקתך' במנחה. נעמוד בקצרה על הסיבות לכך.
'צדקתך': בשבוע שעבר העמקנו בטעמים לאמירת 'צדקתך' במנחה של שבת. מאחר והטעם המרכזי לאמירת הפסוקים הינה כצידוק הדין על פטירת אבותינו, נקבע בשולחן ערוך (רצב ב) שהם לא יאמרו בימים בהם בחול לא אומרים תחנון. הדבר נכון גם לגבי ימים בהם לא אומרים תחנון כי הם ערב חג או ערב ר"ח כשבת זו. ראשונים אחרים (אבודרהם, הרי"ץ גיאת, ארחות חיים) תלו את אמירת "צדקתך" בשאלה אם אומרים הלל באותו יום.
מה המנהג כאשר יש בבית כנסת חתן בשבעת ימי המשתה או בעל ברית מילה או, להבדיל, כשמתפללים בבית האבל – האם אומרים 'צדקתך'? אם הדבר תלוי באמירת תחנון, נראה שלא יאמרו 'צדקתך', שכן תחנון לא נאמר בנוכחות חתן או בבית האבל (כך כתב מהרי"ל בהלכות נישואין ועוד פוסקים). אך אם אמירת 'צדקתך' תלויה באי אמירת הלל באותו יום, הרי שיש לומר 'צדקתך' בנוכחות חתן או בעל ברית. מנהגנו הינו לקשור בין 'צדקתך' לבין אמירת תחנון (למשל בכל חודש ניסן), ולכן בנוכחות חתן או בבית האבל לא נאמר 'צדקתך'. הרב עובדיה יוסף פסק שבמצב כזה כן יאמרו צדקתך משום שזהו לא יום שלא אומרים בו תחנון, אלא מאורע מקומי בלבד (ילקו"י תשפ ג' קלא, ויש שהביאו משמו שלא לומר). גם המהרי"ץ (פעולת צדיק ג ק"נ) פסק לומר.

הפטרה: בשבת שהיא ערב ר"ח מפטירים "מָחָר חֹדֶשׁ" (שמואל א כ). בשבת זו הדבר בעייתי, שכן אנו נמצאים במהלך סדר שבע הפטרות הנחמה שלא בנקל הן נדחות. נתחיל מהסוף – בשבת זו נקרא את הפטרת הנחמה "עֲנִיָּה סֹעֲרָה" (ישעיהו נד) ולא את הפטרת ערב ר"ח (הספרדים יוסיפו פסוק ראשון ואחרון שלה). פוסקי אשכנז הרבו לפלפל בשאלה זו (ראו דברי הרמ"א והגר"א בשו"ע תכה). הסיבה לדיון היא שכאשר ר"ח אלול עצמו חל בשבת, נפסק שקוראים את הפטרת ר"ח – "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי" ("עֲנִיָּה סֹעֲרָה" תיקרא יחד עם הפטרת כי-תצא הסמוכה לה בתנ"ך).
מה ההבדל? הרי שתי ההפטרות (ר"ח וערב ר"ח) הוזכרו יחדיו בתלמוד (מגילה לא.), בעוד הפטרות הנחמה מופיעות במדרש פסיקתא דרב כהנא המאוחר יותר (תוספות מגילה לא:). התשובה כפולה: בר"ח שחל בשבת אנו קוראים בתורה למפטיר את קורבן ר"ח, וממילא ההפטרה הינה מעניין הקריאה. כמו כן, הפטרת "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי" מכילה תכנים של נחמה. מאפיינים אלו לא קיימים בהפטרת "מָחָר חֹדֶשׁ", ועל כן עדיפותה נמוכה יותר.
Alminhag@walla.co.il
